דף הבית / קבלה ומדע / טבע / גורלם של כל הפרויקטים

גורלם של כל הפרויקטים

laitman_2008-11-14_7046-70.jpg

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, – כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.

כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם – – – ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד.

אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו – אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, – לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור – יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם – לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם – עד שיבואו לגמר בישולם".

שאלה: מה ההבדל בין מתקני העולם לבין המקובלים?

תשובתי: גם אלה וגם אלה רוצים שיהיה טוב. ההבדל הוא באמצעי. המקובלים רוצים לתקן את העולם על ידי האור העליון. הוא ברא את העולם, הוא "קלקל" אותו – אז עכשיו שיסדר. יש רק כוח אחד שפועל במציאות ומחזיק את כל החומר.

מתקני העולם מניחים שהם יכולים לשנות את העולם לפי שכלם. המקובלים, בניגוד אליהם, אינם יודעים כיצד לבצע את התיקון, אלא נותנים לאור העליון לעשות זאת. אנחנו רק קובעים את המקום שנראה לנו שצריך לתקן.

כיצד לתקן? – איננו יודעים ואיננו יכולים לדעת. האדם מגלה רק שהוא אינו מסוגל לזה ואז הוא צועק: "הצילו!" בצורה כזאת הוא מרכין את ראשו ואינו מרים את האף. הוא מזמין את הכוח העליון של הטבע שיבצע את המעשה, ואינו מנסה להיות במקומו.

המקובל תופס את התיקון לא כניצול הטבע או הזולת, אלא להיפך, כדרך לאיזון, להרמוניה ואינטגרציה בין החלקים. זוהי גישה שונה לחלוטין, בירור שונה של האמצעים: הכוח העליון במקום המאמצים של עצמו.

כל ההיסטוריה האנושית היא שרשרת של טעויות: שוב ושוב אנחנו הורסים ובונים, ושוב הורסים ושוב בונים כדי להרוס שוב. וגם אין לנו ברירה: בעיניים עצומות לרווחה אנחנו בכל פעם ניגשים לעניין בביטחון מלא שעכשיו הכול ילך כמו שצריך. ואז מגיע הדור הבא, פוסל את ה"פרויקט" הישן ומתחיל בחדש.

בסופו של דבר, תוכנית הבריאה הביאה אותנו לשלב הנוכחי, שבו אנחנו מתייאשים כמעט מהכול. אך גם זה לא בזכותנו, אלא פשוט האור העליון מפסיק לעורר את הרצון, מפני שסוף סוף שבענו. בעולם הרוחני מצפים לנו עוד רצונות רבים, אך את מלאי הרצונות של העולם הזה סיימנו, ועכשיו כביכול אין לנו מה עוד לתקן. כבר ניסינו הכול.

אם זה לא היה כך, האגואיסטים עוד היו מוצאים לעצמם שימוש. אך לפתע מופיעה הריקנות. לטוס לחלל? – בשביל מה לנו?! לצלול למעמקי האוקיינוס? – משעמם.

העולם הופך להיות קטן, אפור ובלתי מושך. אנחנו מרגישים שאין עוד מקורות מילוי בתוך הרצון שלנו.

ודווקא עכשיו אנחנו נפנה לתיקון הנכון, מתוך חוסר ברירה ולא מפני שאנחנו חכמים גדולים. הרי אם הרצון שלנו היה ממשיך להתפתח, אף פעם לא היינו לוחצים על "סטופ", ואף פעם לא היינו מכירים בכך שכל ה"הישגים" של האגו גורמים לנו נזק.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 04.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
דרך רצופה בטעויות
חיים בשביל הרגע
אדם ובהמה יושיע ה'

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/XnxeC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest