דף הבית / כלכלה / כסף / גבולות הצמיחה

גבולות הצמיחה

מתוך ספרם של Donella Meadows, Jorgen Randers, Dennis Meadows: התרחישים האפשריים של העתיד כוללים דרכים שונות ורבות – קריסה חדה ואסון, או מעבר הדרגתי לתחזוקה עצמית. בין כל האפשרוית חסרה רק אפשרות אחת: צמיחה אינסופית במרחב הפיזי המוגבל. זה בלתי אפשרי, משום שלכדור הארץ יש גבולות פיזיים. הדרך היחידה האפשרית באמת, היא לנתב זרמים שתומכים בקיומו של האדם לתיאום עם הרמות האפשריות. או שנעשה את זה בעצמינו, במודע, בעזרת האמצעים הטכניים והארגוניים, או שהטבע יעשה זאת במקומנו – יתחיל המחסור במזון, בחומרי הגלם, באנרגיה, הסביבה תהפוך להיות לא ראויה למחיה. העולם לא מתנגש עם העתיד הקבוע מראש, אלא עם אפשרות הבחירה. הבחירה הזאת היא בין תבניות המחשבה השונות שמביאות לתרחישים השונים:

1. עבור כל המטרות המעשיות, לעולם הזה אין גבולות – המסקנה הזאת תביא להרחבת הפעילות וליציאת המערכת הכלכלית מעבר לגבולותיה. והתוצאה תהיה הרת אסון.

2. גבולות הצמיחה קרובים, אין זמן, ואילו האנשים לא יוכלו להגביל את התיאבון שלהם ולגלות אחריות וחמלה – חוסר יוזמה וחוסר התנגדות למה שמתרחש – התוצאה תהיה אסון.

3. הגבולות נמצאים קרוב מאוד, כבר חצינו את הגבול. אולם יש לנו עוד זמן, יש מספיק אנרגיה, חומרי גלם וכסף, יכולת הסביבה לשיקום עצמי, תכונות האדם, צמצום מתוכנן של העומס על הסביבה – תסריט כזה יכול להיראות לא בר-ביצוע, אבל נתונים מהסטטיסטיקה העולמית ועד למודל הגלובלי הממוחשב מעידים על כך שמעבר כזה הוא אפשרי.

האשליות ותיקונן:

האזהרה לגבי העתיד היא נבואת אסון – האזהרה לגבי העתיד היא המלצה ללכת בדרך אחרת.

הסביבה היא פאר, שפע מוצרים, נוחות – הסביבה היא המקור לחיים והבסיס לכל המערכת הכלכלית.

כל שינוי דורש קורבנות ולכן צריך להימנע משינוי – השינויים הם אתגר והם הכרחיים.

אם הצמיחה תיגמר, העניים תמיד ישארו בעוני – העניים יישארו עניים בגלל חמדנות שאינה יודעת שובע, ובגלל האדישות של העשירים.

הכרחי שכל אחד יחייה ברמת חיים לא פחותה מהמדינות העשירות בעולם – בלתי אפשרי להגדיל את הצריכה עד לרמה של מדינות עשירות. חייבים לספק צרכים בסיסיים לכל אחד ואחד ברמה שמתאפשרת בעומס הסביבתי.

כל צמיחה היא טובה בהגדרתה, בלי קשר לסוגה ולתוצאות שלה, או כל צמיחה היא רעה – לא הצמיחה היא ההכרחית אלא ההתפתחות. אם ההתפתחות דורשת התרחבות פיזית אז חייבים להגביל אותה בגבולות היציבות.

הטכנולוגיה מסוגלת לפתור את כל הבעיות – לא, הטכנולוגיה אינה מסוגלת לפתור בעיות, הטכנולוגיה מייצרת אותן. מוכרחים לעודד את הטכנולוגיות שמורידות את העומס על הסביבה ושומרות על המשאבים.

מערכת השוק מבטיחה לנו באופן אוטומטי עתיד מאושר – אנחנו חייבים קודם להגדיר מהו העתיד הרצוי בשבילנו ואז להשתמש במערכת השווקים כדי להשיג את המטרה הרצויה.

התעשייה, הממשלה, איכות הסביבה, הן המקור לכל הבעיות או התרופה לכל הצרות – במערכת שבה המבנה מבטיח התפתחות יציבה, גם התעשייה וגם הממשלה וגם איכות הסביבה, ובמיוחד הכלכלנים, ישחקו תפקיד חשוב בשמירה על התפתחות יציבה.

התייחסותי: כפי שאומר בעל הסולם, העולם בכל זאת מתקדם למטרת הבריאה בשתי דרכים, או על ידי ייסורים או על ידי האור. ובכל זאת אנחנו חייבים, ככל שרק ניתן, להביא לאנשים את האפשרות להכיר בדרך הטובה ובמטרה. זה ימנע את הייסורים פי כמה וכמה.

ידיעות קודמות בנושא:
אז באיזה דרך אנחנו נלך?
סוף ההיסטוריה
המשבר הפיננסי – עדיין לא הנורא ביותר?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/1b7nV

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest