בתחילת הדרך

אנחנו מתחילים את הדרך הרוחנית שלנו כשאנחנו רוכשים רצון אגואיסטי גדול יחסית, שהתפתח במשך אלפי שנים, ובעיקר בגלגול הזה הודות לנקודה שבלב. בעזרתה, הרצון מתפתח מהר יותר ובצורה "אגרסיבית" יותר, הוא מתחיל לדרוש יותר. הנקודה מושכת אותו לאן שהוא, והוא מרים ראשו כשמעלה דרישות כלפי העולם הזה.

בזה שהרצון מתפתח במישור העולם הזה, ללא הנקודה שבלב, הוא משתייך לרצונות של ההמונים. אך כעת הדחף הרוחני מושך אותו אחריו. האדם עדיין מתפתח בצורה אגואיסטית, אך האגואיזם שלו גדל ורוצה "לבלוע" את כל המציאות, גם את הגשמית וגם את הרוחנית. עם שני הכוחות האלו, האדם מתחיל את החיפושׂ הרוחני עד שמגיע לקבוצה ומוצא את שיטת התיקון.

אם הוא משתמש נכון באמצעי הזה, בכך שלומד את חכמת הקבלה, כדי שבעזרת הסביבה יוכל לקבל את האור, אז הוא תופס כיוון להתפתחות. יחד עם זה, האגואיזם משתלב באדם עם ההשתוקקות להשפעה שנלקחת מהסביבה. בהדרגה בליבו גדלה הדרישה, והאור מפתח אותו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 20.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כל השינויים באים מבפנים
הגורל הטוב