דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בתוך מחזוריות חגיגית

בתוך מחזוריות חגיגית

ראש השנה הוא רק תחילתה של שרשרת תיקונים פנימיים ארוכה שאנחנו התחלנו לפסוע בה. בהמשך אנחנו מתחילים להבין את התפקיד שלנו בתוך השרשרת, מגיעים ליום הכיפורים ומבצעים על עצמנו דין עוד יותר קשה.

אנחנו מחליטים מה צריך לעשות כדי להשיג את הכוח שהצבנו לעצמנו כמטרה. זהו כוח החיבור, וגם אנחנו צריכים להיות כאיש אחד, לאחד את כל האנושות.

בתוך החיבור הזה נכללת לא רק הקבוצה הקטנה שפעם ברחה מבבל העתיקה, ולא רק עָם ישראל, אלא כל האנושות צריכה להגיע לחיבור עם מערכת הטבע הכללית. כך אנחנו מבינים את עוצמתו ואת ייחודיותו של יום כיפור.

נקודת השיא של יום כיפור היא קריאת הקטע "מפטיר יונה" מתוך ספר "נביאים", שמספר על יונה הנביא שנשלח על ידי הבורא לעיר נינווה תוך הזהרה, שאם תושביה לא יחזרו בתשובה, העיר תיחרב. ההיסטוריה מספרת, שיונה רצה להתחמק ממשימתו להביא לתיקון של כל האנושות שהייתה מיוצגת על ידי העיר נינווה. אולם האירועים התפתחו כך שיונה הבין שהוא לא יצליח לברוח ועליו לבצע את המשימה שהוטלה עליו.

כך גם עם ישראל, בדומה ליונה הנביא, יודע את משימתו ויש לו כוח לבצעה, הוא חייב למשוך אחריו את כל העולם, את כל נינווה.

אחר כך מגיע חג הסוכות, כאשר אנחנו יושבים בצל הסוכה, כלומר תחת ה"מסך". ארבעת המינים של חג הסוכות הם: לולב (ענף של עץ תמר), הדסים (ענפים של עץ הדס), ערבה (ענפי עץ הערבה) ואתרוג (פרי הדר) מסמלים י-ה-ו-ה, כלומר ארבעה שלבי הגילוי של הכוח העליון בתוך הרצון לקבל המתוקן שלנו.

לרצון לקבל שלנו יש ד' דרגות עביות שעלינו לתקן. האגו מפריד בינינו ומפריע לנו להתחבר. ואם אנחנו מסוגלים להצמיד את כל צורות האגו ביחד (לקחת בידיים את כל ארבעת המינים של סוכות) ולכוון אותם ישירות לכוח החיבור, אז זה נקרא שאנחנו עושים ברכה על ארבעת המינים.

אחרי הסוכות מגיע חג "שמחת תורה". אנחנו שמחים שהכוח העליון כל הזמן היה מגיע ועוזר לנו לעשות תיקונים, לעבור את כל השלבים.

בהמשך, אנחנו מגיעים לחג החנוכה. זהו מצב שבו אנחנו לא רוצים שום דבר, אלא רק מסתכלים על נרות החג מבלי להשתמש בהם. חנוכה היא חג רוחני, כי אנחנו רק נהנים מהאור, מהכוח העליון שישרה בינינו ומרחיק אותנו מהאגו, מהרע שבנו. וכולנו ביחד רוצים להתחבר אל הכוח העליון.

החג הבא הוא חג פורים, "כ- פורים". ביום הכיפורים שומרים על צום מוחלט ובפורים להיפך, אוכלים, שותים, ונהנים. ישנה מצווה להשתכר בפורים "עד דלא ידע", כדי לא להבדיל בין המן הרשע ומרדכי, בין הרשע והצדיק. כי אנחנו כבר לא מחוסרי אגו כמו בחנוכה, אלא להיפך, מתקנים את הרע שלנו. אנחנו מתקנים את כל האגו הקודם ואת כל הדחפים נגד החיבור. לכן, החג הזה דומה ליום כיפור, "כ- פורים". ביום כיפור רק מתגלים הכלים הלא מתוקנים, ובפורים הם כבר מגיעים לתיקון.

עכשיו אפשר כבר לחבר את כל הרצונות והשאיפות ביחד. כל אחד יכול לתת מתנות ולהפגין את אהבתו לכולם. כך אנחנו מגיעים למצב של "עד דלא ידע", כי הכול מתוקן. מותר לעשות הכול, כי הכול יהיה בסדר! אין שום פער בין האנשים. כל השאיפות, הרצונות והמחשבות שלנו נכונים.

והחג הבא הוא חג פסח, שמסמל את יציאתנו מהרע אל הטוב, מעבדות לחרות. אנחנו יוצאים מתוך האגו שלנו, פוסחים מעליו, משתחררים מהעבדות, משליטת הרצון האגואיסטי ששולט בנו ומתעלים מעליו.

אחרי פסח, ישנה ספירת העומר, שבמהלכה אנחנו סופרים את התיקונים של הרצונות שלנו עד שמגיעים לחג שבועות, חג מתן תורה. מתברר, שאנחנו חייבים לקבל את הכוח העליון שיתקן אותנו מפני שיש בנו רק יצר רע. אבל בנוסף ליצר הרע נבראה גם "תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב".

חג השבועות, חג מתן תורה, מחייב אותנו לקבל את הכוח העליון לתיקון שלנו. בעזרת הכוח הזה אנחנו בונים את עצמנו, אך לא מסוגלים להישאר במצב הזה, ו"נשברים". החורבן הזה מסמל ט' באב. כך המעגל נסגר.

דווקא מפני שבנינו את עצמנו ונשברנו, אנחנו מבינים את הסיבות לנפילתנו ואת כל הרוע לעומקו. קודם הרע הזה היה נסתר ולא התגלה במידה מספקת, ועכשיו אנחנו מבינים שאנחנו זקוקים לתיקון יותר גדול. כשאנחנו מתקנים את הרע, אנחנו מגיעים לגמר התיקון.

זה דומה למצב שאתה נותן הבטחה לא לאכול מתוק, ופתאום אתה מגיע לקונדיטוריה עם שפע של עוגות טעימות ואתה שוכח לגמרי את הבטחתך ושבשבילך סוכר הוא רעל. התענוג שובה אותך ושולט בך.

מצב דומה מתפתח ב- ט' באב, רק בקנה מידה הרבה יותר גדול. אבל מתוך החורבן הזה אנחנו לומדים עד איזה עומק עלינו לתקן את עצמנו כדי להתגבר על "חנות הממתקים הענקית" שמבלבלת אותנו. אני חייב לתקן את עצמי לא רק כלפי "סוכרייה קטנה", אלא כלפי כל האגו הענק.

כך אנחנו מגיעים לגמר התיקון, לחיבור, ועל ידי זה מגיעים להשתוות הצורה עם הטבע. אבל גם זה לא מספיק. הסיפור של יונה הנביא מזכיר לנו שאנחנו חייבים לדאוג לכל האנושות. ואז, עם ישראל שמתקן את עצמו, מעביר את השיטה הזאת לכל האנושות, מגיע אליה כמו לעיר נינווה כדי לתקנה.

כך כל העולם מגיע למצב של שגשוג וכך נסגר המעגל שאותו מסמלים לנו חגי ישראל.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 434, 14.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חג איחוד עם הטבע שמח! 
לא לפגר אחרי לוח השנה של התיקונים 
לוח השנה החגיגי של העלייה והחיבור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/m2sY9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest