בשירות העם

"והקרבת את הלוים לפני אהל מועד והקהלת את כל עדת בני ישראל: והקרבת את הלוים לפני ה' וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים: והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' מאת בני ישראל והיו לעבד את עבדת ה': והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה לה' לכפר על הלוים : והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו והנפת אתם תנופה לה': והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים: (בהעלתך, ח', ט'-י"ד).

אם נקבל את הנאמר פשוטו כמשמעו, אז אפשר לראות פה אופרה שלמה: כאן על המדרגות ניצבים הלווים ושרים את "שיר המעלות", שם מדליקים את המנורה והיא מאירה בפני עצמה, וכולי. אבל בעצם הכול מתרחש בתוך האדם. הוא צריך להשוות ולבחון את הכול כדי לאסוף את התכונות שלו לסכֵמה נכונה. כשאוספים כל מיני רצונות בתוכנו, אנחנו צריכים לחבר את הפאזל הזה בסדר הנכון, וכשהוא יהיה מוכן הוא יהפוך לבסיס לנשמה ויתחיל להאיר.

כאשר כל התכונות של הנשמה אסופות ביחסי גומלין נכונים ביניהן, כשהן משלימות זו את זו ומשתוקקות להשפעה לבורא, אז הסכֵמה שהרכבנו ושנוצרה על ידינו מתחילה להקרין אור. כל האנרגיה, כל האור העליון מלכתחילה נמצא בסכֵמה הזאת, ואם אנחנו מחברים בצורה נכונה את התכונות שלנו, אז הוא מתגלה בה. יחד עם זאת, האגו וההתנגדות הפנימית בכל זאת נשארים בנו, ואילו מעליהם, ודווקא הודות להם, מתחילה להתגלות תכונת ההשפעה והאהבה, תכונת האיחוד. כלומר האגו, הצמצום, המסך והאור מתגלים בו-זמנית.

נאמר: "והקרבת את הלוים לפני אהל מועד". את התכונות של האדם שנקראות "לווים", חייבים לעלות עד לדרגת גילוי של הבורא. אבל אין הן יכולות לעלות לבד, כי ללווים אופייניות רק תכונות של השפעה (גלגלתא ועיניים). אין להם בכלל אגו ורצון לקבל. לכן העבודה שלהם מסתכמת בזה שהם ישרתו את העם, יעבדו כמחנכים ומורים שלו. מצד אחד, הם צריכים לאסוף את המעשׂר, להביאו לירושלים ואחר כך שוב להתפזר משם לצורך לימוד העם. אבל מאחר ואין הם יכולים לעשות זאת בעצמם, משה עושה זאת, בכך שמביא אותם לאוהל מועד.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 4.2.2015