רצון שמעליו אנחנו צריכים לעלות, הוא כזה גדול, כמו האור אשר יצר אותו, בגודלו, בעומקו, ברוחבו, בכוחו ועוצמתו. איננו מסוגלים לתקנו. לכן הבורא חילק אותו להמון חלקים, כדי שלכל אחד מאיתנו תהיה אפשרות לתקן את החלק הקטן שלו ברצון הענק הזה. ולאחר מכן כל החלקים האלה מתחברים יחד.
אך נאמר בחכמת הקבלה, שהסיבה לחלוקה שלנו היא כדי שאנחנו נתקין ונסדר בינינו יחסים של אהבה, בכך שנתעלה מעל לשׂנאה, כדי שאחר כך עם אותה האהבה נתייחס אל הבורא – כלומר, האם סיבת החלוקה שלנו לנשמות נפרדות, היא כדי ליצור בנו יחס שונה של יראה כלפי הזולת, וכלל לא כדי שיהיה לנו קל יותר לעבוד עם הרצון ליהנות שלנו?
גם זה וגם זה, שניהם נכונים. סיבת החלוקה (השבירה) היא גם בכך שקודם להשׂגת הבורא, עלינו להשיג אהבה לזולת, כמו שכתוב: "מאהבת הבריות – לאהבת הבורא", וגם בזה שיהיה לנו קל יותר לתקן את הרצון האגואיסטי שלנו. הבורא יכול היה לברוא במקום אדם אחד, שניים, ושיסדירו את היחסים ביניהם. הרי "מיעוט הרבים שניים", מספיק גם שניים כדי ללמוד כיצד לצאת מעצמך אל הזולת.
אך הבורא חילק את הרצון הכללי לכלל האנושות בהתאם למשקל הסגולי של האגואיזם, כדי שכל אחד מאיתנו יהיה מסוגל לתקן את האגו הכלוא בו, לעשות עליו צמצום ולעבוד עימו בכזה אופן, שמעליו ובעזרתו להשפיע לזולת. לכן העבודה שלנו בתיקון הרצון הזה מתחלקת להמון חלקים, בהתאמה לכמות הנשמות או בני האדם שבעולם שלנו.
מתוך השיעור הראשון של המגה-כנס העולמי, 23.07.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
גדול יותר במיליארדי מיליארדים מהיקום
תורת היחסות היומיומית
כמה גופים פיזיים צריכות הנשמות?