ברכה במקום דין

"ליום כיפור הכינו מראש אדם, שייקח את השעיר המיועד לעזאזל, למדבר, וישליך אותו שם מהצוק. הבורא הבטיח, שדרך עבודת קודש זו יכופרו החטאים של כל קהילת ישראל.

מי שלקח את השעיר למדבר, בדרך כלל היה מת עד סוף השנה, ולכן את המשימה הזאת הטילו על אדם, שנגזר עליו למות בשנה הזאת…

הכוהן הגדול לא יכול היה לעזוב עד אז את החצר הפנימית והמשיך בעבודת קודש, עד שהשעיר היה במדבר…

באותם הזמנים, כאשר העם היהודי היה עם של צדיקים, על הגעתו של השעיר למדבר היו יודעים גם לפי זה, כשהחוט האדום, שקשור לקודש הקודשים היה הופך ללבן." (מ. ויסמן, "מדרש מספר, פרשת "אחרי מות", "עבודת קודש ביום כיפור").

האדם, מטעם כל הקהילה, כלומר, מטעם כל הרצונות שלו, מגלה בתוכו מתוכם כאלה רצונות שלא ניתן לתקן וממית אותם.

הוא זורק את השעיר (הרצונות הלא מתוקנים) מהפסגה, בהרגשות שלו, בהערכות שלו, לפי סקאלת הערכים שלו ומת, מפני שלא יכול לתקן אותם, ובזה הוא עולה עוד יותר למעלה.

בכל אחד מאיתנו נבחרות כאלה תכונות, שנקראות "הבהמה שבנו". האדם לא מתוקן והשעיר לא מתוקן, הם יכולים להשלים זה את זה. המצב של "הבהמה שבנו" מתוקן בזה, שאנחנו זורקים אותו מהפסגה ושוברים את הרצונות האלה.

הודות למצב הזה, "האדם שבנו" מת. כלומר, החלק הלא מתוקן שבנו צריך למות במשך השנה הזאת. המוות שלו, זה הטוב שבשבילנו, השכר. ומאחר והמצב שנקרא "הבהמה שבנו" מת, אנחנו באופן כזה מתעלים.

זוהי שמחה, הרגשה של תיקון, שחרור מכאלה רצונות אגואיסטיים, שמהם אי אפשר היה בהתחלה להיפטר.

עוד נאמר, ש"על הגעתו של השעיר למדבר היו יודעים גם לפי זה, שהחוט האדום, שקשור לקודש הקודשים היה הופך ללבן". זה אומר, שעכשיו כל תכונות הדין הופכות לתכונות של חסד, כלומר נעשית כפרת עוונות וחטאים של העָם, הוא משתחרר מהרצונות הלא מתוקנים.

כי כל העָם שולח את השעיר למדבר, לכן נזרקים ונשברים כל הרצונות שלהם בדרגת בהמה. באופן כזה במקום דין ה', העָם מקבל את ברכת ה'.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 12.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"שעיר לעזאזל"
"שני השעירים" בעבודה הרוחנית
ואת שעיר לעזאזל תשלח במדבר…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/LPwra

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest