ברכה או קללה?

שאלה: מדוע כל כך חשוב לא להרשיע את הבורא, אלא כל הזמן להצדיק?

תשובתי: אם כואב לך מזה שאתה מקלל את הבורא, אז אתה רוצה לתקן את המצב. וזה לא מפני שאתה מפחד לדבר עליו רע, כי בדיבור כולם מצדיקים אותו, כל אחד.

ההבדל בין מי שגילה את הבורא ומי שלא גילה אותו, הוא בזה, שאם אדם לא גילה את הבורא, זה אומר שהוא מקלל אותו. ואם הוא גילה את הבורא, סימן שהוא מברך אותו.

מפני שכך זה מתגלה בכלים, בהרגשות של האדם, לפי השתוות הצורה. אם אני מבין את הבורא, מרגיש, מודה ומברך אותו, מרגיש את עצמי כמוהו, במידה הזאת אני מגלה אותו. ובמידה שגיליתי את הבורא, אני מברך אותו.

אבל אם אני נמצא בהסתרה, זה סימן שאני מקלל את הבורא. אבל יש דרגות שונות של הסתרה, כמו גם דרגות של גילוי. ישנן כאלה דרגות הסתרה עמוקות, שבהן אני כמו תינוק שבינתיים סולחים לו על הכול, מתחשבים במה שהוא עושה, העיקר שיגדל ושיהיה בריא. הוא מלכלך, שובר, נו, אין מה לעשות, זה תינוק! כזאת היא צורת ההסתרה.

ויכולה להיות כזאת צורת הסתרה, כאשר אני מתחיל להבין שצריך להתנהג טוב, אבל בינתיים אני לא מסוגל לזה. כך אני מתפתח יותר ויותר. אבל תמיד ההסתרה או הגילוי של הבורא מעידים על מה שאני אומר עליו – ברכה או קללה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 29.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ברכה שבלב
ברוך אתה, בורא העולמות…
ברכה וקללה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/l7lJX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest