ברית הלבבות

שאלה: כיצד לשלב בכנס "קבלה לעם" העולמי התקפה פנימית עם דאגה לחדשים ולכל העולם?

תשובתי: קודם כל, אני מתרכז לא בכל העולם אלא במשתתפי הכנס. וכל מי שליבו שָם איתנו, נחשב למשתתף בכנס. הכנס הוא אוסף של כל הלבבות שמוכנים להתאחד, כדי להשׂיג השתוות התכונות עם הבורא. אנחנו מֵזָמְנים ומחברים רצונות כדי להידמות לבורא, לגלות אותו. כל הרצונות שלנו רוצים להתלכד לאחד, כדי להגיע להשפעה הדדית. ובהתאם לחוק השתוות הצורה, יתגלה האור העליון, הבורא.

אני חושב רק על אלו שמשתתפים בזה. אפילו על מישהו שמשתתף במקצת, כמו תינוק, אך משתתף. כל שאר העולם נשאר מחוץ לשׂדה הראייה שלי. כמובן שאנחנו מפרסמים את המידע באמצעי התקשורת, אך אני מרגיש רק את אלו שרוצים להיות מעורבים בשליחות הזאת.

הכנס הוא פעולה של הפצה פנימית בינינו, זה הקשר ההדדי שלנו, הברית שלנו, הערבות, קבלת התורה. אנחנו עורכים את הכנס לא כדי לומר משהו לעולם. כאן הפעולות שלנו מופנות פנימה, איננו מתפזרים לחיצוניות. בכנס כולנו עומדים מול הבעיה המשותפת שלנו, כמו מסביב להר סיני. והבעיה הזאת היא האיחוד.

ממצרים יוצא "שבט של עבדים" שבורח בחושך, מבלי להבין ולדעת שום דבר. הם אפילו אינם יודעים לאן לברוח. במקום כבוד – בריחה, במקום ביטחון – פחד וחוסר אונים. זוהי ההרגשה הנכונה והטובה. ואחר כך הם מגיעים להר סיני, הגילוי של השׂנאה, ומקבלים החלטה על התקפה, מאחר ואין להם דרך אחרת. לאף אחד אין ברירה, הוא חייב להחליט, כאן ועכשיו, לרצות שזה יקרה. לרצות בכל הכוחות. כיצד זה יתממש – זו אינה הבעיה שלי. הבורא יסיים עבורי את מה שהתחלתי, אך אני צריך לדרוש זאת. ואפילו שעמוק בלב עדיין קיימת איזו אי הסכמה, אפילו שאני פוחד, בכל זאת אני צועק כמו ילד קטן, כאילו שבאמת אינני יכול לחיות ללא ערבות.

נתאסף, נתחבר, נגלה בינינו את הבורא ותפילת הרבים תעלה אותנו לרוחניות!

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כנס זה כוח