ברז שנפתח בעזרת כוח החיבור

שאלה: בעזרת מה האדם פותח וסוגר את הברז כדי שהאור יזרום?

תשובתי: הברז נפתח בעזרת הקבוצה. ככל שאני מגיע יותר להשתוות הצורה עם הקבוצה, קשור אליה יותר, כך אני מקבל יותר כוח, יותר הרגשת החיבור ומבין מה עליי לשנות בי ובאיזו צורה כדי להתאים את עצמי לבורא. הבורא הוא כוח האיחוד והחיבור. כשהוא סוגר לי את הברז, הוא סוגר לי את הכוח, אבל דורש ממני שׂכל, הוא רוצה שאני אלמד לעשות זאת בעצמי. הוא ייתן לי את האור, אבל עליי לרצות להיות דומה לו, לעבודתו.

הבורא מכבה את הטעמים שלי, ועליי להפעיל את הקשר ולא את הטעמים. הבורא משחק עמי בעזרת צלחות מלאות אוכל ואני משחק "ביחס אישי" כלפיו, מנסה להידמות לו. הוא משפיע על ה"בטן" שלי ואני משפיע לו מתוך האישיות שלי, מתוך האדם שבי. אני פועל בעזרת החברה והוא משפיע על הגוף שלי, וכך אני גדל על ידי המשחק הזה. בדיוק את זה הבורא רוצה, על ידי השפעתו על הגוף שלי לעשות ממני אדם.

אני ניצב מול "בעל הבית" ומול צלחות האוכל שהוא מציע לי בדרגת החי. אבל אני הופך את המצב ליחס אישי, אנושי, בדרגת האדם, בדרגת הבורא. אני מנצל את הכלים של הרצון לקבל, לכן הקבלה נקראת "חכמת הקבלה", כי בעזרתה אני יכול להרים את עצמי לדרגת האלוקות.

אני מסתפק בדרגת החי שלי כדי להעלות את היחס שלי מעל החיסרון שאני מרגיש בתוך הבטן. אני משחק מעט בעזרת הרעב והתיאבון שאני מרגיש, משתדל לכבד את הבורא במקום לכבד את הצלחת שהוא מציע לי ועל ידי זה אני מעלה את עצמי לדרגה הרוחנית.

כך "בינה", שמסרבת לקבל, הופכת ל"כתר", ואחר כך ל"מלכות" שמקבלת על מנת להשפיע. וכל זה מתוך ניצוץ אחד של אור שברא "יש מאין", נקודה שחורה קטנה. לכן, בעולם הזה יש את כל מה שדרוש לבניית דמות האדם.

עד סוף ההתפתחות אנחנו נקבל "הכבדת הלב" לא דרך המצבים הגבוהים אלא רק כך. אבל זה יהיה מספיק כדי לבנות על פני כל המצבים את כל המדרגות של חמשת העולמות.

הקבוצה פותחת את הברז על ידי החיבור. ככל שאני מתחבר יותר עם החברים ל"איש אחד בלב אחד", כך הברז נפתח יותר. וכדי לדחוף אותי לחיבור, הבורא סוגר את הברז שלו ואז אני נמצא ב"לילה" שעליי להפכו ל"יום".

הבורא מעמיד לנו תנאי אחד, לקבל או לא לקבל לתוך הרצון לקבל שלנו. וכל היתר מתווסף על ידי גדלות הבורא שאותה חייבים להשיג בעזרת גדלות הקבוצה.

הבורא אומר שהמזוודה שלו שהוא נותן לנו לסחוב, קלה מאוד. כלומר, אין שום משמעות לתענוגים הגשמיים ואנחנו בונים מעליהם את כל הסולם הרוחני. בקבוצה יש כבר את כל הדרוש כדי להתחיל לעלות על שלבי הסולם שניצב לפנינו. והמצבים שנראים לנו כחושך הם הזדמנות, קריאה להתחיל לעלות. כמו ילד שהעמידו אותו על רגליו כדי שיתחיל ללכת בעצמו.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 21.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לא סתם ברז
שסתום בלב
המערכת חסומה, תקישו סיסמא