בראש הקטר

שאלה: בפסיכותרפיה קבוצתית קיים מושג "קבוצה", כמודל עולמי, מעגל שלם. אדם מוסר צורת התנהגות או דעה כלשהי לתוך המעגל, ובאמצעות קבלת תגובה חוזרת, הוא כאילו משלים את התמונה, שאותה הוא לא יכול לראות בלי האנשים האלה. זאת בעצם, העבודה העיקרית בפסיכותרפיה קבוצתית. האם בשיטת החינוך האינטגרלי אנחנו לא משתמשים בזה?

תשובתי: אנחנו משתמשים גם בזה.

היום בכלל מקובל לעבוד ביחד, מפני שאדם אחד אינו מסוגל לבצע זאת. רק אנשים מיוחדים, גאונים יכולים לעבוד לבד, אבל בעיקר אנחנו כבר רואים שהחברה יוזמת חשיבה קבוצתית.

אבל כאן קורה משהו אחר.

אם אנחנו פועלים ברמה של קבוצת כדורגל, צוות מחקר, צוות רפואי וכולי, מרכזים את דעתם המשותפת באסיפות, שבהן הם מתייעצים אחד עם השני ומגיעים למכנה משותף כלשהו. בין הצוות הרפואי הגרסה הממוצעת נחשבת כאמינה ביותר לקביעת האבחון של החולה, בקבוצת הפיזיקאים – חיפוש, התקדמות מדעית. גם בשלב הבא, האסיפות, המפגשים, ההתייעצויות האלה מתחדשים שוב.

בשיטת החינוך האינטגרלי, אנחנו סופגים אחד מהשני מידע, בניגוד לדעתנו, בנוסף לדעתנו, בצורה כזאת אנחנו מפתחים אחד את השני ומגיעים למכנה משותף כלשהו, אבל גבוה יותר. כלומר, אנחנו לא סתם מחברים את כל מה שיש לנו, באמצע "שולחן עגול", אלא מתחברים בערבוביה, תוך "חילופי אש" בינינו, כל אחד מאיתנו "מתעשר" בזכות כל היתר.

בסופו של דבר, אני כמו, נניח, תשעה השותפים שלי, הופך להיות כלול מכל העשרה. כך גם כל היתר, אבל כל אחד מאיתנו נשאר בשורשו, כלומר, נשאר הוא עצמו, אבל בתוספת הידע, ההרגשה, ההשגה של התשעה הנוספים. אני כבר רואה דרכם.

וכאן מתרחש בינינו באמת שיתוף פעולה רציני ביותר. כל אחד מאיתנו מכפיל פי עשרה את כוחו, דעתו, ידיעתו, הרגשתו הפרטיים, וכן הלאה.

כל זה עבודה קבוצתית רגילה, שבה קיימות מספר שיטות מצטלבות, כשאנחנו מתחלקים לקבוצות, ואחר כך מתרחשות בינינו פעולות רבות עוצמה, כשאנחנו כאילו מתקוטטים בינינו ומאלצים את עצמנו להגיע למצבים חריפים כלשהם. כל זה מועיל.

ובשיטה האינטגרלית משתמשים בשיטות שונות, מכיוון שאנחנו לא מעוניינים להגיע למימוש מקסימלי של הרצונות והשכל ברמה הגשמית הבהמית, האגואיסטית. אנחנו מעוניינים לעלות למצב הבא.

אנחנו מתאספים, מתיישבים יחד, מדברים אחד עם השני, דנים בבעיות האיחוד, החיבור, גישות פסיכולוגיות שונות.

אבל העיקר, בתוך הדיונים שלנו הוא התנועה הפנימית לחיבור, לאיחוד, לא לרווח הדדי כמו "אני אקבל מכל היתר". על אף שגם זה קיים: אני רוצה לקבל מכל היתר כוחות להתקדם למטרת החיבור, הרי לכל אחד מהם יש תנועה פרטית לקראת המטרה הזאת ואני זקוק לכל הכוחות האלה.

וכך כל אחד מתעשר מכולם, כלומר, במקום עשרה אנשים יש כאילו 100, מפני שכל אחד כלול מעשרה. אנחנו מגדילים פי 10 את ההשתוקקות הכללית לאיחוד.

ובנוסף לכך, בזמן השיחות, המשפטים, הדיבורים השונים, בהם קיים העיקר: אני פותח את הפה ומקשיב, אני פותח את האוזניים ושומע, רק כדי להתחבר מבפנים עם כולם לדבר אחד שלם. חשוב ביותר, כאשר בתוך המידע החיצוני שלנו קיים לחץ עצום ליצירת משהו משותף שקיים מחוץ לכל אחד, כדי שהחיבור הזה יהיה מעלינו, כדי ליצור ברית שתחזיק אותנו בתוכו, כמו טיפות מים שמתמזגות לטיפה אחת כללית בלתי נפרדת. בדיוק למצב הזה אנחנו רוצים להגיע.

כשאנחנו משתדלים לעשות זאת, ומעבירים בשיחות בינינו את הרצונות שלנו, אנחנו מעוררים את הכוח הטמון בטבע, ששומר על האיחוד של הבריאה כולה. אם אנחנו פועלים כך, מסתבר שעל ידי כך אנחנו מעצבים את עצמנו בהשפעת הכוח הזה של הטבע.

אנחנו בעצמנו מתחילים לעורר את הכוח שתמיד פיתח אותנו ודחף קדימה. עכשיו הוא כבר לא דוחף אותנו מאחור על ידי הייסורים כפי שהיה קודם, אלא אנחנו משתוקקים אליו ומאלצים אותו למשוך אותנו קדימה.

הרי ישנם אנשים שלא רוצים ללמוד, והם כל הזמן נדחפים על ידי ה"מקל". ישנם כאלה שמתקדמים על פי התוכנית. וישנם אנשים שרצים לפני התוכנית, רוצים עוד ועוד.

אנחנו רוצים למהר, להשתוקק בעצמנו קדימה ומאלצים את הטבע לעשות זאת. זאת השיטה כולה.

כלומר, אותו כוח הטבע מנוצל על ידינו מתוך מודעות, ויוצא, שאנחנו רצים לפני הקטר. אבל זה עוזר לנו להיפטר מהייסורים שדוחפים אותנו מאחור ומזרזים את התפתחותנו. כשאנחנו מעוררים את כוח הטבע הזה, והוא משפיע עלינו, אנחנו רואים כיצד אנחנו עוברים את השלבים האלה, מתחילים להכיר את התוכנית הזאת, מתחילים לראות את השפעתו של הכוח הזה ולהכיר אותו.

אנחנו פתאום חודרים לתוך חלק בטבע שבו קיים כל המנגנון האדיר הזה: כוחות, שדות, מערכות הניהול של עולמנו, וכן הלאה. אנחנו רואים כיצד מסתובבים האטומים, המולקולות, כיצד הכול מתחבר, וכיצד אנחנו פועלים לאורך כל הדרך, כיצד אני עכשיו מניע את ידי, כי הכול נובע משם! הרי כוחות הטבע מעוררים אותנו, ובהתאם לכך אנחנו פועלים.

כלומר, מסתבר שאנחנו מתעלים לרמה של קבלת ההחלטות, לרמה שבה פועלת מערכת הניהול ומתחילים לעורר אותה, מתחילים להכיר אותה ולהיות שותפים פעילים שלה. אנחנו, למעשה, כבר לא שמים לב למה שקורה לנו ברמה שלנו בעולם הזה. העולם הזה כאילו מת בהרגשתנו, מפני שאנחנו נמצאים כבר ברמה של כוחות ולא תוצאותיהם. ולכן, זה נעשה העיקר עבורנו, אנחנו כבר קיימים בתוך זה. אנחנו כביכול מסתגלים לדרגה הבאה, למימד הבא.

לזה האנושות צריכה לעלות. המצב הזה נקרא "אדם", שלמעשה לא קיים בעולמנו. אנחנו בעולמנו בסך הכול "חיות" חכמות, כי עוסקים בשירות החלק החומרי, הבהמי שלנו.

אכן, השיטה האינטגרלית פשוטה ומעשית ביותר. היום אנחנו בהחלט חייבים לממשה.

מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 25.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תחילת התפתחות האדם
לא למען גאווה, שליטה וכבוד
מקפצה לשלמות