דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בציפייה לאוויר הצח של חופש

בציפייה לאוויר הצח של חופש

במשך אלפי שנים, אלפי בני אדם ניסו להשתחרר מתוך הצינוק, מתוך הרגשת העולם הצר והקטן, ולא הצליחו לעשות זאת. וזה לעולם לא ישתנה! הרצון לקבל לעולם לא ירצה להתרחב מרצונו ולשחרר אותי, כדי שאוכל להסתכל על המציאות לא דרכו ולראות עולם אמיתי.

זה לעולם לא יקרה! להיפך, מיום ליום אני אגלה שהרצון לקבל שלי גדל, אבל האפשרויות לגלות בו תופעות חדשות הצטמצמו. וזה מביא אותי להרגשת הגלות שמאלצת אותי לחפש ולמצוא את השיטה – את חכמת הקבלה. הקבלה מסבירה שבתוך הרצון האגואיסטי, אדם לא יכול לראות יותר כלום.

אני אצטרך להשלים עם העובדה שהאגו לא יאפשר לי להרגיש שום דבר חוץ מהעולם הזה. ואם אני רוצה משהו מעבר לזה, אני חייב לשנות את היחס כלפי הרצון לקבל שלי. עכשיו אני תופס את המציאות בצורה סלקטיבית, רק את מה שמעניין את האגו שלי. אבל אם אני רוצה לראות תמונה רחבה, אמיתית או לפחות תמונה הקרובה ביותר לתמונה האמיתית, אז עליי להתעלות מעל הרצון לקבל, לצאת מהרצון האגואיסטי.

למשל, אני יכול לצאת מתוך הרצון לקבל שלי ולעבור לתוך רצון של אחד או מספר חברים. על ידי זה אני כבר ארחיב את תפיסתי וארגיש את העולם שקיים מחוץ לי. לשם כך אני חייב להתחבר עם הרצון של החבר. אם אני אוכל להרגיש דרכו את המציאות, אז היא כבר תהיה אחרת לגמרי יחסית למה שאני מרגיש בתוך האגו שלי. כך אני אתעורר מהחלום ואתעלה מעל עצמי. לפחות אני אוכל לצאת מתוך הקופסה שלי, מתוך הצינוק שלי.

מכאן נובע הכלל "ואהבת לרעך כמוך". זהו אמצעי מעשי שמאפשר לי לצאת מתוך הקופסה הקטנה שלנו שדרך הרצון לקבל נראית לנו כעולם, להתעלות מעל עצמי ולרכוש נקודת מבט אחרת.

אבל, כדי שהמבט שלי יהיה באמת עצמאי מהרצון לקבל שלי, אני צריך לצאת לא לתוך חבר אחד או מספר חברים, אלא עליי לחבר לעצמי המון רצונות לקבל פרטיים אחרים. רק דרכם, כל פעם מתוך זווית ראיה אחרת, אני אראה מציאות אמיתית.

בסופו של דבר, כל ההיבטים, זוויות הראיה הפרטיות יתחברו להיבט אחד כללי, להסתכלות רחבה. ההסתכלות תתרחב עד אין סוף עד שאני אהיה משוחרר לגמרי מהרצון לקבל שלי ומהרצונות של האחרים, אצא לחופשי. תפיסת המציאות שלי לא תהיה תלויה בתנאים כלשהם, אלא תהיה אובייקטיבית לגמרי.

הדבר הנפלא הוא, שהתפיסה האמיתית בכל זאת מורגשת בתוך הרצון לקבל שלי. אבל אני הרכבתי משקפים שמתקנים את כל הפגמים שלו, מנטרלים אותם ומאפשרים לי לראות, כלומר, להרגיש את המציאות העליונה.

שאנחנו אומרים שהעבודה הרוחנית היא בצורך "לאהוב את הזולת", "להתעלות לרוממות ה'", וכולי. כי "דיברה התורה בלשון בני האדם" שאותה אנחנו מסוגלים להבין ולהרגיש. אולם למעשה, מדובר על שינוי בתפיסת המציאות.

אבל אנחנו צריכים לבצע פעולות ותרגילים פשוטים כדי להשיג את השינוי הזה, שהוא בסך הכול צורה שדרכה אנחנו תופסים את המציאות: דרך הרצון האגואיסטי הפרימיטיבי שלנו או דרך רצון לקבל שמכוון להשפעה. בסופו של דבר, אני מגיע למצב שבו המאמצים שלי לשנות את תפיסתי הופכים בשבילי לתענוג. כי אני מרגיש שאני כבר מתקרב ליציאה לחופשי.

מתוך ההכנה לשיעור, 24.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לראות את העולם כמו שהוא
בבית הסוהר של האגו העצמי
צעקה מתחתית הבאר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Bn5kD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest