בפריים – הבורא

שאלה: כיצד להידמות לבורא אם לפעמים נדמה לנו שהוא פועל רע?

תשובתי: אפילו לא לפעמים, אלא כל הזמן. האם יש משהו טוב בעולם הזה? אפילו הרשע הגרוע ביותר, אין בכוחו לעשות את מה שמתרחש בו. והרי דווקא הבורא ברא אותו.

כאן העניין הוא, שאני רואה את העולם הזה הפוך לחלוטין במאה אחוז מהבורא. מדוע? כיוון שאני בעצמי הפוך ממנו. הבורא מאיר בי והאור שלו הוא טוב מוחלט.

אך כאשר האור הזה נופל על סרט הצילום, יוצא נגטיב שהפוך מהתמונה המקורית. יוצא, שכמה שמגיע יותר אור, כך עבורי יש יותר חושך, ולהיפך. כך אני רואה את העולם.

האור מצייר קווים שונים על מסך הרצון לקבל שלי, והם כולם מבוצעים בנגטיב. הם הפוכים לאור. כך מצטייר בי העולם.

אז איך אני אגיע להשתוות הצורה עם הבורא? כיצד מההופכיות שלי אוכל לראות אותו ולא תמונה מדומה? לשם כך צריך לשנות את צורת ה"תצלום", להפוך את הניגודים שלו. ואם עשית את זה עם התצלום הראשון, זה אומר שהגעת למדרגה הראשונה. ואחר כך מופיע לפניי פריים שני, שלישי וכו'.

יוצא כך, שכל העניין הוא ב"טכנולוגיה": כיצד לעבוד בתוכנו כדי להפוך את החושך המדומה לאור, ואת האור המדומה לחושך.

לשם כך אני צריך להפוך את התכונות שלי להפוכות, את הנגטיב להפוך לפוזיטיב. המעבר הפנימי הזה נעשה באמצעות התורה, המאור המחזיר את האדם למוטב. זה מה שאני צריך.

ובכן כל התורה מתייחסת לאדם, חיה בו. האדם הוא עולם קטן. בתוכי אני מרגיש את הבורא. אפילו עכשיו אני תופס אותו, בטבע הדומם, הצומח, החי, בבני אדם. כל זה בורא, ש"משדר" לי את עצמו, שמעתיק את עצמו בי. ואני צריך רק לפענח את התמונה הזו.

אני עובד לא עם העולם, עם החברים, עם הבורא, אלא עם עצמי, בתוכי. אבל יחד עם זאת אני רשאי להשתמש בקווים שנראים לי חיצוניים על מנת לפענח את התמונה ההתחלתית.

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר", 03.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מוכן לספוג מכה!
לתקן את היחס לעולם
אנחנו בעצמנו הורסים לעצמנו את החיים…