דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בעולם שנברא על ידי המשחק של האור

בעולם שנברא על ידי המשחק של האור

שאלה: איך האדם יכול פתאום לגלות, שההשגחה העליונה אף פעם לא גרמה לו שום נזק, אלא התייחסה אליו רק בטוב?

תשובתי: זה תלוי בתיקון התפיסה שלנו. ומתגלים לנו דווקא תכונות הפוכות, מצבים הפוכים. אם התכונות שלנו הפוכות מהבורא, אז בהתאם לזה, גם המצבים יהיו הפוכים ממנו. אבל אנחנו חייבים לחוות את כולם, אחרת איך נוכל לגלות את הבורא אם לא מהצורה ההפוכה אליו?

ההרגשה שלנו בנויה על הפער בין שתי עובדות, על ההשוואה ביניהן. נניח, שנדמה לי, שעכשיו קר, כך אני מרגיש ביחס לאותו החום שיש לי מבפנים. אני לא יכול להרגיש רק קור או רק חום. אני חייב למדוד אותו לעומת פרמטר אחר, ביחס למצב הפנימי שלי או לפי מידע שרשום אצלי בזיכרון, היכן שנשמרים כל הנתונים של ההתרשמויות הקודמות שלי.

לכן אנחנו תמיד נעים בדרך הזאת בצורה של זיג-זג, כל הזמן עוברים פעם לצד שמאל ופעם לצד ימין. אנחנו משתוקקים תמיד לימין, אבל הגילוי תמיד מתחיל מצד שמאל. תחילה אנחנו מגלים חיסרון, רע, חושך, בלבול, מרגישים את עצמנו חסרי אונים. ואם האדם לא מסתתר ולא בורח מהמצבים האלה, אלא דווקא מעריך אותם, אז הוא מבין, שדווקא העמקות שלהם, הקושי, הערפול, הם אלה שבסופו של דבר מביאים אותו להתבהרות, להבנה, להרגשות חדשות יותר נעלות.

כך אנחנו בנויים. הנברא אינו מסוגל להרגיש איזו תכונה אחת, הוא תופס הכול רק מתוך ההשוואה בין "יש מיש" ו"יש מאין". אם הוא היה מרגיש רק "יש מאין", כלומר את עצמו, אז גם לא היו מופיעות בו שום הרגשות.

כל הגדילה שלנו מחלקיק אלמנטרי, עד אטום, אחר כך עד למולקולה, עד לגוש, לדומם, צומח, חי ו"מדבר", כל זה גדל ומקבל צורה חדשה רק על ידי ריבוי האבחנות, שנוצרות בין כל מיני החלקים השונים של החפץ שהם מרכיבים. וכמו כן, הודות לריבוי הפרמטרים שמבדילים אותו מהסביבה. בזה נקבע כל השבח והרב גוניות של הנבראים.

ככל שיש בכל אחד אבחנות אופייניות, ככל שהם בעלי עוצמה ואיכות גדולים יותר, כך מורכבות הארגון שלהם גדולה יותר, הם יותר משובחים. למשל, אתה מסתכל על הקיר וחושב: "קיר כמו כל קיר רגיל". ומישהו אחר בא ומתחיל להתפעל מהצבעים שלו, מהמרקם שלו, מעריך אותו לפי אלף פרמטרים.

אנחנו תמיד נמצאים בתהליך של השוואה בין "יש מאין" ו"יש מיש" (תכונות של הנברא והבורא). זה לא חשוב שאתה לא רואה את הבורא בעולם הזה, אתה מבדיל בין התכונות במידת האור, הבורא שקיים בהן. בהתחלה הייתה רק נקודה, "יש מאין". ועכשיו ההבדל בין כל הנבראים הוא רק בזה, עד כמה האור השפיע ופעל על כל אחד בצורה שונה, בכך שהקנה להם תכונות שונות.

לכן בזמן שאנחנו משווים בין שני דברים, אנחנו מבדילים במידת האור שנמצא בהם. ההבדל הוא רק באור. נדמה לנו שאנחנו כאילו מבחינים בין התכונות, אבל בעצם אנחנו מבדילים במידות ההשפעה של הבורא על כל אחד. ובהתאם לכזאת גישה אנחנו בכזאת צורה יחסית, יכולים כבר לבנות את היחס שלנו אליו.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 16.12.2012

 

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/9pay3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest