בעולם נעלם החיוך

שאלה: יש לי עסק שמתפתח, רשת חנויות נעליים. אני לא חוסך בכסף ללימוד העובדים, מפני שחשוב מאוד לבנות נכון את היחסים ההדדיים עם לקוחות. אבל בינתיים אף מדריך לא יכול לעזור לי ללמד את רוב העובדים פשוט לחייך. מה לעשות? איך ללמד אותם לחייך, להיות אדיבים, להתייחס ללקוחות?

תשובתי: פעם, לפני 30 שנה הייתי לראשונה באמריקה, והופתעתי לראות שכולם מחייכים וברוב המקרים זה היה חיוך מלאכותי.

אבל בשנים האחרונות כל זה חלף. אני נמצא שם פעמים רבות ורואה שהאנשים מפסיקים לחייך. זיו פניהם הקודם של האמריקאים נעלם. האנשים נראים עייפים, מדוכאים, לא בטוחים בעצמם, בלתי אמינים מבפנים.

בעולם נעלם החיוך. זה קשור לגדילה של האגו בתוכנו, שדורש את שלו ואפילו בכלל לא דורש כלום. אנחנו כבר לא נמצאים במצב של לחייך.

החיוך הוא תוצאה של לפחות קמצוץ של אנרגיה עודפת שבאדם. והיום זה לא קיים בעולם.

מה לעשות? לחפש משאבים, עתודות. וכאן דווקא החינוך האינטגרלי נותן לאדם הרגשה של המערכת הכללית, של התלות המשותפת. בלית ברירה אתה הופך לטוב יותר, לשמח יותר.

אנשים לא רק מתחילים לחייך, הם מרגישים שהם זקוקים זה לזה, מבינים שבלי זה אי אפשר לחיות, בלי זה אין קיום! אנחנו נכנסים לכאלה תנאים שבהם שרק הכוח, השׂכל, המחשבה המשותפים שלנו יכולים להביא אותנו למצב הטוב.

תחילה זה ממומש בעל כורחנו, מתוך הכרח להיות מקושרים הדדית זה עם זה בקשרים טובים, ואחר כך אתה מתחיל להבין שבקשר ההדדי הטוב הזה קיים רגש מיוחד, נס, שמסוגל ליצור משהו.

משום שיחסים הדדיים טובים לא רק מעלים את מצב הרוח, הם מרפאים, הם נותנים לך הסתכלות אחרת לחלוטין על העולם, על החיים. הם מסדרים את כל הבעיות מסביבך, העולם הופך להיות פתאום חלק יותר, הכול מסתדר, משתפר. החיים הופכים להיות הרבה יותר פשוטים וקלים.

לכן, צריך ללמד תחילה את העובדים של היום ליחסים טובים זה עם זה, ולאחר מכן, בתוך היחסים הטובים האלה ללמדם הרגלים מקצועיים.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות האדם", תוכנית 2, חלק 1, 05.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
קולקטיביזם עדיף על מקצועיות
מפעל אידיאלי של החברה האינטגרלית
איך לעורר את כוח החיוּת?