בעד ונגד ספורט

שאלה: לפני יומיים ננעלה במכון וינגייט אליפות אירופה בשחייה. בתחרות זו לקחו חלק כ-500 ספורטאים מ-48 מדינות. האם ניתן דרך אירועים מסוג זה לאחד את העולם? 

תשובתי: לספורט אין שום קשר לא לידידות ולא לאהבה. זוהי תחרות שקיימת על פני שנאה הדדית, עוינות, דחייה, התנגדות. בספורט צריך להתגבר על כאב, עצלות, ובעיות נוספות שניצבות בפני הספורטאי, במיוחד היום כשההישגים הספורטיביים הם למעלה מהכוחות האנושיים. אין לזה שום קשר לאיחוד או לידידות.

ואילו הספורט האמיתי עושה את האדם לבריא יותר, עוזר לו להתקיים בצורה נכונה במעטפת הגשמית שלו ולפתור את הבעיה העיקרית שלו, שלשמה הוא נוצר: השגת מטרת הבריאה. לשם כך דרושים כוחות, מערכת עצבים נורמלית ובריאה והבנה בעזרה הדדית. ספורט אמיתי צריך להיות מכוון רק להבראת הגוף של כל אחד: "נפש בריאה, בגוף בריא!". אבל כשאתה מנסה להיות טוב יותר מאחרים, אז זה כבר לא ספורט. ספורט צריך להיות קבוצתי, אבל לא למען מישהו או למען משהו, או נגד משהו, אלא למען החיבור והאיחוד. אני בעד סוג כזה של ספורט!

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 6.12.2015