בעבודה הרוחנית יש מקום לכל אחד

הכנס בבולגריה, שיעור מס' 1

שאלה: אתה אמרת, שישנם אנשים שנמצאים בעבודה פנימית וישנם כאלה שלא. האם העבודה הפנימית מובטחת לאותם החברים שמשקיעים מאמץ אדיר בהפצה?

תשובתי: העבודה הפנימית מובטחת לכל מי שרוצה בכך. אבל התוצאה תלויה לא רק באדם עצמו, אלא בכל החברים ביחד! אנחנו מרגישים את העולם שלנו דרך חמישה חושים נפרדים: ראיה, שמיעה, טעם ריח, ומישוש. והחוש הרוחני הוא לא נפרד, אלא משותף, כי מוצאנו מ"שבירת הכלי". הבורא ברא רק כלי אחד. כתוצאה משבירתו נוצרו העולמות שיורדים יותר ויותר למטה.

אנחנו נמצאים במצב הנמוך ביותר, שבו כולם נפרדים זה מזה על ידי מחיצה אגואיסטית.

בתוך האגו הקטן שלך אתה לא מסוגל להרגיש שום דבר חוץ ממה שאתה מרגיש עכשיו. ההרגשה הארצית האינדיבידואליסטית נקראת "העולם שלנו, "העולם שלי".

אם אתה רוצה להרגיש את דרגת הבריאה הבאה, אז עליך להתחבר לפחות עם עוד מישהו מסביבך. אם אתה רוצה להרגיש עוד יותר, עליך להתחבר עם עוד מישהו, וכן הלאה. והחיבור ביניכם צריך להיות חיבור מלא. אתה עובד לטובתו והוא עובד לטובתך. כך אתם יוצרים ביניכם משהו משותף, "אנחנו".

בתוך "אנחנו", גם הוא וגם אתה מרגישים כמו "אחד", ומה שממלא אתכם נקרא ה"בורא" או ה"אור".

שאלה: האם האדם יכול להיות בעבודה פנימית אם הוא לא משקיע את כל המאמץ בהפצה?

תשובתי: למעשה, לא.

אבל למרות זאת, כולנו כל הזמן מתקדמים למטרה. לחיים יש תכתיבים משלהם, כולל שינויים שונים. האדם מתפתח, מתחיל להרגיש ולהבין יותר למה הוא זקוק ולמה לא. לכן, לדעתי לכל אדם יש מקום בעבודה הפנימית. המקובלים תמיד התייחסו כך לאנשים. במיוחד אם מדובר על הקהל הרחב.

למורי, הרב"ש, היו תלמידים שונים. חלקם למדו רק בסופי שבוע, אחרים היו מגיעים פעם בחודש לסעודת ראש חודש. חלק היו מגיעים כל יום, אך לא היו חרוצים במיוחד והיו כאלה שהיו מאוד מסורים. אבל בכל זאת, לכל אחד היה מקום.

מתוך כנס בולגריה, שיעור מס' 1, 01.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הרכבת לא תחכה!
ההפצה היא עבודה רוחנית
שתי שיטות של הפצה