בסך הכול יום של איחוד, חלק א' – למה לא אוהבים אותנו?

לישראלים אין שמץ של מושג שלעם היהודי יש ייעוד וחוב בפני העולם. כתוצאה מכך, הם נוטים להסביר את העוינות הכללית כלפי העם שלנו כקנאה אלמנטרית.

הם לא מבינים את המתרחש, נדמה להם שמדינה מפותחת, שצמחה ממש ב"מקום ריק", לא יכולה לעורר שנאה של העמים. הסבר אחר מורה על עימותים דתיים, אבל גם הניסיון הזה לא משביע רצון. למעשה, העולם לא זקוק להרבה סיבות כדי לשנוא מישהו, כולם כבר התרגלו לכך ש"יהודים זה עניין אחר", ושזה די לגיטימי לשנוא אותם.

היום ישראל מצאה את עצמה ניצבת מול איום של חרם. ימנים ושמאלנים מאשים זה את זה במצב, אבל הסיבות האמיתיות מסתתרות הרבה יותר עמוק. מחר יימצאו אמתלות אחרות לרדיפה, פחות או יותר מוצלחות, ואין שום טעם להיכנס לשטויות האלה. השנאה כלפינו נוצרה לא היום ולא אתמול. לא משנה באילו מניעים היא תתכסה, אבל בעצם הסיבה לשנאה היא אחת, אנחנו לא מביאים את הטוב לעולם.

לכן, במקום לדון ביחסים ההדדיים שלנו עם הפלסטינים, אני מציע דבר פשוט שמתואר בתורה ובחכמת הקבלה. אנחנו חייבים "להפוך להיות כאיש אחד בלב אחד", לפי העיקרון של: "כל ישראל ערבים זה לזה". הגיע הזמן לשים קץ לשנאה ההדדית בינינו, בואו נתלכד בצורה קצת יותר קרובה זה לזה, כך הטענות כלפינו ייעלמו. יפסיקו לדבר עליהן, ואפילו השכנים שלנו לאזור יפסיקו להתארגן למלחמה עלינו.

המשך יבוא…

מתוך תוכנית בנושא "החרם על ישראל", 03.6.2015