בניית השכינה

הכלי הרוחני הוא לא סתם אוסף של כל הלבבות, אלא איכות חדשה שאנחנו חייבים לבנות מתוך ההשתוקקויות שלנו, מתוך היגיעה והעבודה כלפי תכונה חדשה כלשהי שלא הייתה קודם. זה מה שנקרא "מרכז הקבוצה", סכום כל היגיעות, המקום שאליו מופנים כל המבטים וכל הכוונות שנקראים "שכינה", המקום שאנחנו מפתחים ומטפחים אותו, כל הזמן דואגים לו כמו לדבר היקר ביותר.

המקום המיוחד הזה, שנקרא "שכינה", אינו קיים עד שאנחנו מחברים את כל הכוונות שלנו לכוונה אחת. רק אז נולד, נוצר המקום הזה שבו יתגלה הבורא. ועד אז, "שכינתא בגלותא".

המושגים הללו "שכינתא בגלותא" ו"השכינה הקדושה" הם שתי דרגות שבכלל לא קשורות אחת לשנייה, לכן, בכל פעולה עלינו לראות רק את מרכז הקבוצה, החיבור בין כל הציפיות והכוונות שלנו כדי לבנות מהן את השכינה הקדושה. כל אחד משתוקק להשפיע לכולם וכשכל הכוונות הללו מתחברות ביחד, הן בונות את המקום המיוחד.

אבל, אם אין לנו כוונות להשפיע לזולת, אלא מטרה שונה לגמרי, לנצל אותם לטובתנו, אז כל אחד מאיתנו טובע בתוך אהבה עצמית, בתוך כוונה אגואיסטית. ואז במקרה כזה, השכינה אפילו לא בגלות, אלא מקום כזה בכלל אינו קיים. הוא מתחיל להתייצב רק כאשר מתאספים מספר אנשים שמסוגלים לחשוב "מחוץ לעצמם".

אם מתחברים הרבה אנשים חלשים עם כוונה לא יציבה, שפעם היא ישנה ופעם לא, או אפילו פחות אנשים אבל עם כוונות יותר איכותיות, אז כבר אפשר לדבר על בניית השכינה. אנחנו מצרפים את הכוונות שלנו להשפעה הדדית שמתוכה אנחנו נוכל להשפיע לבורא.

אנחנו מכינים את המקום לגילוי שלו לא לטובתנו, אלא רוצים שהוא יתגלה כדי לגרום לו נחת רוח, לפי העיקרון "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". מתוך הדאגה ההדדית הזאת "איש לרעהו יעזורו" אנחנו יכולים להרגיש שמיום ליום אנחנו בונים את הכלי המתוקן שנקרא "שכינה".

השכינה נבנית מתוך "מלכות" המתוקנת על ידי תכונות ה"בינה". "מלכות" היא הרצון לקבל, ותכונת ה"בינה" היא הכוונה על מנת להשפיע. השכינה נוצרת כתוצאה מהחיבור ההדדי בינינו מעל כל הרצונות הפרטיים שלנו ומהשתוקקות להשפעה הדדית בינינו ודרכה לבורא, שהוא המטרה שלנו, מפני שאנחנו התחברנו רק כדי להשפיע לו נחת רוח.

בקבוצות של החינוך האינטגרלי מטרת היעד היא החיבור, וזה הכול. אבל בקבוצת מקובלים עלינו להתקדם עד הסוף, כפי שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוקיך", ועם כוונה כזאת להתקדם למטרה. אנחנו נשיג אותה רק בתנאי שנרומם אותה עד לדרגת חשיבות כזאת שהיא תאיר לנו. או שאנחנו נדאג לה כמו לרגע חשוב ומכריע, או שנעריך אותה עד כדי כך שהיא תמשוך אותנו קדימה. גם זה וגם זה פועל לטובת מטרה אחת.

חייבים כל הזמן לבדוק האם אנחנו מרגישים כל יום משיכה יותר ויותר גדולה למטרה ולפי זה לבדוק את עצמנו. אין לנו קנה מידה אחר לבדיקה. האם אנחנו דואגים לחיבור בינינו בהשפעה הדדית כדי לבנות ביחד מערכת של השפעה שמכוונת לבורא, כדי שהוא יתגלה ויקבל נחת רוח כתוצאה מהכוונות שלנו?

מערכת ההשפעה שלנו נקראת "שכינה". בתוך הכוונות על מנת להשפיע מתגלה הכוח העליון שנקרא "בורא", בתנאי שאנחנו מבצעים את הכלל המינימלי הראשון להתגלותו, כלומר, מגיעים לדרגת "נפש דנפש דנפש". כך אנחנו נכנסים לדרגה הרוחנית הראשונה של "עיבּוּר" ומתחילים את קיומנו בעולם העליון.

מתוך ההכנה לשיעור, 06.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להיכנס למרכז הבריאה כמו לחור של מחט
מה היה מראה ה"א.ק.ג." של רצונות הלב
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ב', "עניין שכינתא בגלותא"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qDqjx

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest