קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
צריך להשתוקק באופן זהה לישראל, אורייתא וקב"ה, כדי שהם יתמזגו לאחד שלם. כאילו שיש משולש שווה צלעות: ישראל, אורייתא, קב"ה, ואתה משתוקק למרכז של המשולש הזה.
ישראל, זה אדם שמשתוקק לבורא. התורה, זה האמצעי שעל ידו אנחנו מגיעים לחיבור, לאיחוד שלנו בקבוצה. והבורא מתגלה בתוך הקבוצה. אם שלושת המרכיבים הללו חשובים לנו במידה שווה ומתחברים למושג אחד, אז אנחנו נוכל להתקדם.
כל פעם שלושת הגורמים הללו יתרחקו יותר ויותר זה מזה, ואנחנו צריכים להשתדל לחבר אותם שוב למושג אחד, וכך לעבוד. אם אנחנו רוצים שהמצב שהושג בכנס אף פעם לא יסתיים, אז אנחנו צריכים לחבר את שלושת המרכיבים האלה, להכניס בתוך החיבור שלנו את הכוח העליון, כדי שהוא יחזיק את כל הכינוס הזה יחד.
ודאי, שכעבור רגע אנחנו שוב נרגיש, איך הרגש הזה מתקרר וכבה. ואנחנו שוב נצטרך לדאוג להתחבר ולהרגיש חום. וכך כל פעם. דווקא הרגשת הריחוק, ההתקררות, מעידה על הגדלת ה"כלים" ועל התקדמות.
הכול נמדד לפי חשיבות הבורא. אנחנו יכולים ללמוד על החשיבות שלו רק לפי זה, שבלעדיו לא מסוגלים לקיים את החיבור שלנו. וללא הקיום של החיבור שלנו, אנחנו אפילו לא יכולים להתקרב למצב הרוחני.
צריכים להבין, שהירידה, הריחוק, שאותם אנחנו מרגישים עכשיו, זה מרווח, מקום, שהבורא נותן לנו, שאליו אנחנו צריכים להביא אותו. ואז יתממשו התקוות והציפיות שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
במיוחד, חסר הבורא!
במרכז החלל הריקני
אדם "מרגיש" ואדם "מאמין"
