במקום רעב – האור העליון!

שאלה: בקשר לחכמים מהעבר, פעמים רבות הזכרת שהם ישנו על הארץ והגבילו את עצמם בצורות שונות. הייתי רוצה לדעת למה זה היה כך, הרי אנחנו לומדים שרק האור יכול לשנות אותנו, ושחוכמת הקבלה אוסרת על דברים כגון: צום, התנזרות וכדומה. צורת ההתנהגות של החכמים מהעבר נראית בדיוק כמו צורת ההתנהגות של תלמידי תורות המזרח.

תשובה: כך התנהגו המקובלים הראשונים, משום שבשלבים הנמוכים של תהליך התפתחות האגואיזם, אשר מגדיר את התפתחות האנושות, די היה בהגבלות פיזיות ולימוד תורה.

בעל הסולם כותב על כך ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (אות ה – יא), ומביא שם את דברי חז"ל במסכת אבות : "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן… ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך. אשריך לעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא"

אף אחד לא ביטל את התיקון על ידי האור העליון, כדברי חז"ל: "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל, ע"ב), "כי המאור שבה מחזירו למוטב" (איכה רבה, ב). אלא שבזמן חורבן בית המקדש, לפני 2000 שנה, כשהאגואיזם קפץ למדרגה חדשה (זו הייתה הסיבה לנפילה לתוך האגואיזם וחורבן בית המקדש), עשו המקובלים תיקון מיוחד במערכת העולמות העליונה ששולטת עלינו, כדי שבמקום הגבלות, נשתמש גם באור העליון, באור המקיף.

כשאדם עם אגואיזם שגדל, מרעיב את עצמו (מגביל את עצמו), הוא בדרך כלל מתחיל להתגאות במעשים שלו, וזה מרחיק אותו עוד יותר מהמטרה, מכיוון שהוא כבר חושב שהוא נעשה צדיק עוד יותר גדול, כשהוא מגדיל את ההגבלות על עצמו ואת דקויות הביצוע .

לכן מקובלים ביטלו את כל הפעולות והתנאים החיצוניים והפיזיים. הם ביטלו את ההגבלות והתוספות, כי האדם יכול להתבלבל ולחשוב שבפעולות הפיזיות יש תיקון. ובביטול ההגבלות התרחקו עוד יותר מהדת.