דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / במקום הנכון, בזמן הנכון, למען המטרה הנכונה

במקום הנכון, בזמן הנכון, למען המטרה הנכונה

שאלה: מה פירוש דברי הבורא: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו"?

תשובתי: זאת אומרת, שאדם מתייגע לריק, במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון ולמען מטרה לא נכונה. ישנם הרבה תנאים שצריכים לשלב ביחד.

קודם כל, חייבים לארגן קבוצה. בלי קבוצה האדם לא ידע כיצד יוצאים מתוך האגו שלו. הוא יכול לדבר על כך במילים יפות, אולם בפועל לא יתממש דבר.

ובנוסף לכך, חייבים להיאזר בסבלנות, להבין שזהו תהליך מצטבר שאליו מצטרפים כל המאמצים שלנו שמביאים אותנו לתוצאה. זה דומה למונה שבתוכו מסתובבים גלגלים, וברגע מסוים פתאום המספר על הצג משתנה, ובמקום "0" מופיע "1". אחר כך שוב הגלגלים מסתובבים במשך זמן רב, עד שבחוץ המספר שוב משתנה ל-"2" וכן הלאה.

צריך להבין שעד שהמונה לא ישתנה שוב למספר הבא, יכולים לעבור שבועות וחודשים. אבל השבועות לא יחלפו, אם באותו הזמן אנחנו לא נשקיע יגיעה. כאן האדם מתחיל להבין שאין לו כוח ורצון, שהוא אינו מסוגל לעשות כלום, ורוצה לעזוב הכול. גופו מושך אותו לעיסוקים ריקניים, העיקר, לא להרגיש את מצבו הקשה.

אנחנו כבר מבינים כיצד זה קורה. וכאן אדם חייב למצוא לעצמו תמיכה, "תומכין דאוריתא", כלומר, חברים שעוזרים אחד לשני. חולשתנו היא בכך שאין בינינו עזרה הדדית, והכול בנוי רק על זה. רק בחיבור יש כוח, ואם החיבור ייפסק, אז לאף אחד לא יהיה כוח.

האור מאיר לי מהצד השני ולאט לאט מגדיל את הרצון לקבל שלי בסך הכול בגרם אחד, ואני מייד נופל, אני מוכן לשכוח מהכול, לשכב ולא לעשות כלום, העיקר שיעזבו אותי. לפחות מבחינה גופנית אסור לאפשר לעצמנו ליפול בצורה כזאת, שהסביבה תלחץ עליי, שיתקשרו אלי אם אני לא הגעתי לשיעור, שיעוררו אותי בבית.

עליי לעשות הסדרים כאלה עם הסביבה שלי, כדי שהיא תפעל עליי. גם בבית אני בונה מערכת כזאת, שלא יתנו לי לפספס את שיעורי הבוקר וגם בין החברים. אני מכין את עצמי לכך שאני אסבול מייסורי מצפון אם אני לא אגיע לשיעור.

אבל את כל זה צריך להכין מראש ולא בזמן הירידה. עליי לדאוג מראש למשהו שיחייב אותי להגיע ללמוד כאשר אני אהיה מחוסר כוחות. אני מסדר את הכול כך כדי שלא אוכל להישאר בבית, אחרת מה יגידו בני ביתי? אני לא יכול להמציא תירוצים כל יום שאני לא מרגיש טוב. והחברים יתחילו להתקשר ולשאול מה קרה לי, לאן נעלמתי, ויביישו אותי.

אם אני מקבל "הכבדת הלב", אז רק אמצעים כאלה יכולים לפעול עליי. באותו הרגע אני בעצמי לא מסוגל לעשות כלום, אבל אני מראש הכנתי לעצמי תמיכה ולכן גם היא נזקפת לזכותי.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתע"ס", 07.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לא בחכמה, לא בכוח, אלא רק בסבלנות
אסור להישאר בירידה יותר מרגע אחד!
הקפיצה מעבר ל"בלתי אפשרי" האחרון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/sIEZc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest