במצרים, ומעליה

כתבי רב"ש, מאמר "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה":

"ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה העבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו."

ככלל, את יציאת מצרים מתארים בצורה פשוטה: "היה לנו שם רע מאוד, ואנחנו ברחנו מהרע הזה לחיים טובים". כזאת גישה שטחית, אגואיסטית ילדותית: "היינו עבדים, ועכשיו בני חורין". ובאמת זה נכון, עבור הרצון לקבל, מקובל רק הפירוש הפשוט הזה.

אבל אנחנו צריכים להבין, שאנחנו מתקדמים בשני מישורים: "בתוך הדעת" ו"למעלה מהדעת". ומה שמתגלה "בתוך הדעת", בכלל לא מצביע על יציאת מצרים, אלא להיפך, מצרים רק מתחזקת ונהייה לנו יותר ויותר קשה. ולכן אנחנו יכולים כל הזמן להתעלות מעל מצרים, ללכת ב"למעלה מהדעת".

זה נקרא יציאה רוחנית מגלות מצרים, ולכן בכל מצווה, כלומר בכל תיקון, אנחנו אומרים, "זכר ליציאת מצרים". לא במקרה נאמר שהאדם חייב להרגיש את עצמו כך, כאילו שהיום, שעכשיו הוא יוצא ממצרים. בדרך הרוחנית אנחנו תמיד נרגיש לא סתם הבדל, אלא הופכיות של שני המישורים האלה: דעת, והעלייה מעליה. ועל ידי המרחק ביניהם אנחנו קובעים את המציאות שלנו, את המציאות של האדם.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה", 03.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
יחי החופש!
שכר טוב עבור העבודה במצרים
בדרך אל האמונה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Eooga

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest