במלכודת

אם היינו רואים בבירור את אותה המערכת האינטגרלית הסגורה שבה אנחנו קיימים, אז היינו פועלים אחרת לגמרי. אבל המערכת הזאת אינה ידועה לנו. רק מזה שחוקרים את הטבע והחברה, אנחנו רואים שמצאנו את עצמנו בתוכה.

אנחנו, כמו גלגלי שיניים, שהסתובבו באופן חופשי כל אחד סביב צירו, מבלי לגעת עם השיניים שלנו באחרים, והתקרבנו בהדרגה, אבל לא השתלבנו זה בזה, המרחק בינינו הצטמצם.

אבל לפני כמה עשרות שנים החל להיווצר בינינו חיכוך. אירופה, רוסיה, אמריקה, סין ומדינות אחרות, החלו להתייצב זו מול זו. נוצר ביניהן שילוב, חיכוך, ויחד עם זה גם שיתוף פעולה, מפני שאין לאן לברוח. נוצר מצב, שמצד אחד זה כדאי, ומצד שני אי-אפשר לסרב, אם אתה לא תשתלב עם האחרים אז הם יתפסו את מקומך. כלומר, מדובר על צו השעה. ואנחנו רואים שכולם התכללו באופן פעיל בתוך שיתוף הפעולה הזה מנקודת המבט האגואיסטית.

אבל המערכת היא כזאת, שעל ידי ההתכללות בה אתה מקבל מכך תועלת התחלתית: שוק משותף, שיתוף פעולה הדדי בין היבשות, סחר כלל עולמי, הסכמים כלל עולמיים לשימור הטבע, גבולות בינלאומיים, גבולות של מים, או"ם וכל השאר. כלומר העולם נע לקראת זה, שכל זה נחוץ לנו, שמזה לכולם תהיה איזו תועלת. ובמובן הזה, ובמסגרות האלה, אנחנו מוכנים לשתף פעולה.

אבל כשאנחנו התכללנו זה עם זה בקשרים האגואיסטיים ההדדיים המועילים: הפוליטיים, המסחריים, הכלכליים, התרבותיים והאחרים, הסתבר, שבעיקרון, אנחנו נקלענו למלכודת. זה הביא לכך שאנחנו התלכדנו ונצמדנו זה לזה.

אותה התרבות הקיפה את כל העולם. בעולם משוטטים "קוקה – קולה", כל מיני אופנות, מזון, קרואסונים, ספגטי וכולי, לכולם זה נוח. זהו אוסף בינלאומי מיוחד שמהווה מזון משותף, תרבות משותפת.

ואנחנו לא יכולים היום להתרחק זה מזה. אנחנו הגענו לכזה מצב, שהקשרים המסחריים והכלכליים, כולל הבנקים, משפיעים בצורה מפחידה ומאיימת זה על זה. כל זה עד כדי כך מקושר הדדית, שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו היטב את המערכת.

לכן אנחנו קוראים להשכלה והחינוך האינטגרליים.

מתוך שיחה מס' 35 על החינוך האינטגרלי, 29.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
יריבות אגואיסטית
תפקח את העיניים, אתה הרי גורם נזק לעצמך
כפר גדול

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest