דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / במלחציים של החופש

במלחציים של החופש

בהעלותו ל"בינה", האדם ("מלכות") מבטל את עצמו מעל לכל האגו שהתגלה בו. אפילו שמציעים לו כל מיני מילויים, הוא מעדיף דווקא לבטל את עצמו ולהימצא בתוך "בינה".

"עיבור", זה אותו המצב הנוראי עבור הרצון לקבל. תאר לעצמך שאתה חוזר חזרה לתוך הרחם, לא יכול להיות דבר יותר נורא וחמור מזה: אתה נשאר ללא אוויר, ללא אור, ללא שום חופש תנועה. בכל החושים, הרצונות והמחשבות שלך אתה לחוץ בצינוק צר, כמו במלחציים, שלא ניתן לזוז בהן לא פנימית, לא במודעות שלך, לא חיצונית.

זוהי הרגשה נוראית של כניסה לרחם רוחני, "קלאוסטרופוביה רוחנית"… אבל אתה מעדיף את המצב הזה, מפני שאם אתה נמצא בתוך ה"בינה", בתוך תכונת ההשפעה, אז אתה לא צריך יותר שום דבר! אתה מקבל את הצינוק החשוך הזה כארץ הטובה והמובטחת, כמו גן עדן.

התנאי לכניסה לעיבור רוחני הוא לשנות את ההערכה שלך מ"מלכות" ל"בינה", להתחיל להעריך את תכונת ההשפעה.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 11.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מאחורי המגן הבטוח של אמא
אין מקום מוגן ובטוח יותר מהידיים של אמא
ללמוד לראות אור בהשפעה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OCyA2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest