דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / במה טעינו אז בבבל?

במה טעינו אז בבבל?


שאלה:
האם אתה יכול להסביר באופן פרטני יותר מה עשינו לא נכון אז בבבל, כאשר החלטנו ללכת בדרך שהביאה אותנו עד הלום? ומה שיותר חשוב: כיצד נוכל לתקן את הסיטואציה המסובכת הזאת שאליה נקלע היום העולם, ולהתקדם הלאה?

תשובה: אברהם גילה את הנטייה לניצול אגואיסטי מוגבר בין אדם לזולתו בין אזרחי בבל העתיקה (אור כשדים, שבה היה גר).

חקירת תופעה זו הביאה אותו לגילוי הסיבה לתופעה: האגואיזם גדל כל הזמן כדי שהאדם יתעלה מעליו, כלומר ישתמש בצמיחת האגו לשם צמיחתו האלטרואיסטית (כאילו הוא עולה מעל הר שגדל בלי הפסק). עיקרון זה של קיום נקרא "גדילה על ידי אמונה למעלה הדעת" – ומהותו – העדפת הנתינה על פני קבלה עצמית.

תושבי בבל לא שעו לניסיונותיו של אברהם לשכנע אותם לממש את חוק הטבע שגילה. הם העדיפו את הדרך של הסכמה עם האגו, כניעה לו: מה שהאגו דורש – האדם עושה (עד כמה שניתן).

כיום מתברר שדרך זו הביאה אותנו למבוי סתום. כתוצאה מכך, ברצון או בעל כורחנו, אנו נאלצים לקבל את שיטת תיקון האגו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/QEz8M

3 comments

  1. בעל הסולם/ ספר מתן תורה/ וזאת ליהודה

    וטעם הדברים הוא, משום שהשי"ת הוציא את הבריאה יש מאין וא"כ אין לך שום הויה שלא היתה בהעדר מקודם לכן, אמנם ענין ההעדר הזה יש לו צורה נבדלת בכל אחד ואחד מפרטי הבריאה, כי כאשר נחלק את המציאות לד' סוגים: דומם, צומח, חי, מדבר. אנו מוצאים שהתחלה של הדומם יהיה בהכרח העדר גמור, אמנם התחלה של הצומח איננו העדר גמור אלא רק מהדרגה הקודמת לו שנחשבת העדר בערכו, והיינו ענין הזריעה והרקבון ההכרחית לכל גרעין, שהוא קבלתו מצורת הדומם, וכן ההעדר של הויות החי והמדבר, כי צורת הצומח נחשבת העדר כלפי החי, וצורת החי, נחשבת העדר כלפי המדבר. ולפיכך מלמדנו הכתוב ענין ההעדר הקודם להוית האדם, שהוא צורת הבהמה, וז"ש עייר פרא אדם יולד, אשר זהו מוכרח לכל אדם שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה, כאמור. והנה הכתוב אומר, אדם ובהמה תושיע ה', וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ההכרחיים לקיומה ולהשלמת עניניה, כן מזמין לאדם כל משאלותיו ההכרחיים לקיומו ולהשלמת ענינו.

  2. הרב יהודה אשלג/ בעל הסולם/ אור הבהיר /ת

    תכלת:

    ה"ס אור אוכמא, ע"ד שאמרו בזוהר אשר כתר עליון אוכמא הוא לגבי עילת העילות. כלומר, שכל יקר גדולתו הוא מבחי' אוכמא שבו וכל היותר שחור אורו יותר חשוב, וע"כ מנהגי השרים ללבוש תכלת כמ"ש ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו', כי שורשו ה"ס הלבוש אשר לבש בו המלך. ורוב עומק האוכמא והחושך שבו מתפרש בזוהר מהו תכלת דתכלי ושצי לכלא, אכן כשמתתקן בסוד בגד ולבוש בסוד לא חבושי, אזי הוא סוד המביא את תכלית שמים ארץ. בסוד וקדשתו מכל הזמנים.

    ובזה תבין מש"כ בזוהר שופטים רע"ה וז"ל בגין דגרמין אינון חיורין וכתיבה אוכמא לא אשתמודע אלא מגוי חיורא כגונא דאוריתא דאיהי חיורא מלגאו אוכם מלבר אוכם וחוור חושך ואור ואית חשך תכלת ואתמר ביה גם חושך לא יחשיך ממך, ותכלת אוכם איהו נוקבא לגבי חיוורא עש"ה.

    ובזה תבין הסוד אשר ציץ וצצית לפתילי תכלת דוקא המה צריכים, כי לא היה בהם האור המיוחד זולת התכלת שה"ס החושך דלא יחשיך וסו"ה כחשכה כאורה והבן.

  3. רב יקר,

    ומתוק האור וטוב לעינים (קהלת יא ז)

    להצהיל פנים משמן (תהלים קד)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest