קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כתוב שצריך לשׂמוח בחג הסוכות. מהי שׂמחת החג?
תשובתי: שׂמחה היא תוצאה של השׂגה וחיבור. השׂמחה היא מזה שגרמת תענוג לבורא.
קיים עולם אין סוף, הכלי של הבורא ריק, ואני דרך הקבוצה ממלא אותו. המילוי הזה של הבורא מזמין בתוכי שׂמחה. תחילה הרגשתי את עצמי ריק ודרשתי ממנו מילוי. אך הודות ללימוד בקבוצה, הבנתי שלהתמלא ניתן רק על ידי כך שממלאים את הבורא. ההשפעה לבורא תמלא אותי, בדומה לאימא שמתמלאת בכך שממלאת את התינוק.
הרי אין זה משנה לי, לקבל או להשפיע, העיקר להתמלא, ואת זה ניתן להשׂיג רק בזה שממלאים אותו. בכך שאני ממלא אותו, אני ממלא את עצמי. אך אם אני ממלא אותו למען עצמי, למען המילוי שלי, זהו אגואיזם (קליפה), שזה דומה למצב שבו אני עובד עבור שׂכר. אך אם אני ממלא את עצמי, כדי למלא אותו, זו השפעה (קדושה). אם אני ממלא אותו, כדי להתמלא בעצמי, זו קבלה (טומאה).
טומאה: 1-2) אני ממלא אותו, 3-4) כדי להתמלא בעצמי.
קדושה: I) אני מעלה אליו מ"ן, II) כדי שהוא ייתן לי מילוי, III) כדי שבזכות המילוי של עצמי, IV) אני אוכל למלא אותו.
בשני המצבים, אנחנו שנינו מלאים. אך הכול נקבע על ידי הכוונה: עבור מי אני מבצע את הפעולה הזאת. אם בינינו שורה אהבה, אז ככל שאני מתמלא יותר, כך אני ממלא אותו יותר. בעולם שלנו אין דוגמה טובה יותר מהאם ותינוקה.
