קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף כ"א:
"ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שהמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה."
לפי דעתם של הפילוסופים, על ידי תפיסת העולם הזה אנחנו משיגים במשהו את הרוחניות. על סמך מה הם סבורים כך? על סמך זה שאנחנו חושבים, מדברים, חוקרים. הם אינם מבינים ואינם יודעים, שהם לא חוקרים את הטבע, אלא חוקרים את פלפולי המוח שלהם בלבד, ולכן ודאי שהם אינם אוחזים בשום ידע ממשי. התחום שלהם הוא רק פנטזיות שאינן מבוססות על שום מחקר מעשי ומסתפקים רק במחשבות תיאורטיות.
מכאן נובע המבט הפילוסופי על הנפש או על הנשמה של האדם: "שכביכול, אם אנחנו מתעסקים, חושבים ומדברים על הנשמה, אז יש לנו קשר איתה".
מצד שני, המקובלים מסבירים שכל זה הוא שקר אחד גדול. לאף אחד בעולם שלנו אין נשמה. כדי לרכוש נשמה צריך להשיג את תכונת ההשפעה שנמצאת למעלה מהרצון שלנו, למעלה מהטבע שלנו. מי שמגיע לזה, אז יש לו נשמה, ומי שלא מגיע, אז אין לו נשמה.
אנחנו עוד נצטרך לבדוק מה מהווה בפני עצמו הקיום הנוכחי בעולמנו, שאותו אנחנו מכנים בשם ה"חיים" שלנו. אבל כך או אחרת, אין שום קשר בין החיים הבהמיים האלה, כלומר, בין הרצונות הבהמיים, לנשמה. כי "נשמה" זה רצון להשפיע, ואינו שייך לרצונות האלו. ולכן במושגים שלנו אנחנו צריכים להבדיל בין שני החלקים האלו ממש על ידי "חומת ברזל".
או שהכול באדם מותנה ברצונות הגשמיים, ה"בהמיים", או שהוא נמצא בצד השני ושולט עליהם. במקרה כזה כל הפעולות שלהם אינן עולות בשם לעומת הרצון שלו להשפיע, הזדמנות להשפיע. שאז, אותה הפעולה, אותו הרצון נקרא "נשמה" או כל "נרנח"י" שגדל בעלייה בכל 125 המדרגות של הסולם הרוחני.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 12.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
להתפלסף בעורמה
נשמה אחת לכולם
מהי נשמה?
