דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בלהט הקרב עם טחנות הרוח

בלהט הקרב עם טחנות הרוח

במקום לאחוז בעיקרון של "אין עוד מלבדו", אני במחשבה שלי תלוי בכל מיני גורמים שאני רואה לפניי. במקום להביט למרחק ולראות מאחורי כל אדם, כל מנגנון, כל תופעת טבע, את הבורא, אני, כמו אדם קצר רואי, מסתכל על האובייקטים הקרובים ומתנה בהם את החופש שלי. בדומה לדון קישוט, אני נלחם בטחנות רוח, עם "תפאורה" שנטולה כל רוח.

ואז הבורא נאלץ להגביר את הרע, את הייסורים, כדי שאני אחפש בצורה טובה יותר, את מה שהחיים שלי תלויים בו. הוא עושה כך, שאני לא אוכל להפסיק את החיפוש הזה.

אנחנו רואים את זה בדוגמה של מדינת ישראל: אחמדינג'אד, החמאס, האיומים, הטילים, מוברק במקום סאדאת, מרסי במקום מוברק… הבורא, מה שנקרא, כל הזמן מכביד את לב פרעה. מדוע? מפני שהעָם היהודי לא רוצה להבחין בסיבה האמיתית של מה שמתרחש. ובינתיים, כל הסיבות המשניות נועדו רק לדבר אחד, לקרב את ישראל לבורא. ולכן צריכים להיות אסירי תודה להם על כך. הם בסך הכול אמצעים.

ובהתאם לזה, נדרש מהעָם להיות קצת יותר חכם, כדי לראות עם מי יש לו עסק, מי מנהל את העולם. הצרות רק מזכירות על המטרה, וניתן להיפטר מהן בקלות, אם נפנה לבורא. אבל לא לפנות כדי לקבל "פרסים", אלא כדי לתקן את עצמנו, כדי להידבק אליו ובזה לעשות לו נחת רוח. בזה יתבטלו "אמצעי התזכורת" הנוכחיים, ואז "מלאך המוות" יהפוך ל"מלאך הקדוש".

שאלה: אז עם מי אנחנו עובדים, עם הקבוצה או עם העולם החיצוני?

תשובתי: כל המציאות, כולל העולם החיצוני, כולל אותי והקבוצה, נמצא בתוך הבורא. העולם החיצוני נותן לי דחף שלילי (1), בזה שכל הזמן מעורר אותי לפנות לבורא (2). אבל אני יודע, שאני לא יכול לפנות אליו ישירות. תחילה אני צריך לפנות לקבוצה, ואחר כך כבר יחד איתה – לבורא. רק אז יהיה לי לזה כלי, רצון, ואילו ביחידות לא יעזור לי שום דבר.

בלהט הקרב עם טחנות הרוח

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 12.12.2012

 

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest