בכי עבור כולם

כנס חרקוב. שיעור מס' 3. שאלות ותשובות:

שאלה: אני בטוחה שבכנס הזה אנחנו נשיג משהו גבוה מאוד, בעל עוצמה רבה. אבל יחד עם הביטחון הזה, קיימת דאגה וגם פחד בהמי עבור העולם, פחד שהאחרים לא יבקשו…

תשובתי: את חייבת לבקש עבורם.

עכשיו אצלנו בישראל קיים מצב של טרום מלחמה. מה גם שפצצות אטום, אלפי טילים וכל השאר כבר מוכנים משני הצדדים. על כל תושב של מדינתנו, יש, ככל הנראה, כמה טילים מכל הכיוונים. אנחנו מבינים שאחרת אי אפשר לנענע את העם שלנו והבורא חייב לנהוג בדרך כזאת, כדי להביא אותו לתפילה הנכונה, למצב הנכון.

אבל איך הוא יכול להגיע לזה? לכן אנחנו, כקבוצה שמרגישה את עצמה אחראית, אבל לא כדי לשנות את פעולות הבורא, זה העסק שלו מה להחליט, אלא כדי לכוון בצורה מקסימלית את כולנו למטרה ובאופן כלשהו לנסות למשוך אחרינו את כל השאר.

זהו הפתרון לכל בעיה. אף פעם בעיות מסוג זה אינן נפתרות בצורה פיזית. אנחנו רואים, שככל שאנשים נכנסים לפתרון פיזי של בעיות, כך הן מולידות בעיות אחרות.

לכן לפעמים, יכול להיות שמספיק אדם אחד כדי שהוא יבקש עבור כל העולם. וזה שאת בוכה, זה טוב, את בוכה עבור כולנו.

מתוך שיעור שלישי בכנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
על מה לבקש כשכואב?
מי האחרון בתור לאור?
אל תפסיקו לבקש!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Z1GdD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest