דף הבית / חינוך, ילדים / בית הספר החדש

בית הספר החדש

שאלה: היום, גם המורים וגם התלמידים נמצאים במצוקה מאוד גדולה. המורים הם חסרי אונים, כי אין להם את הכלים להתמודד עם מה שקורה היום בשטח, והתלמידים סובלים מאוד ולא רוצים את מה שהם מקבלים בבית הספר. זה לא כמו שפעם התלמידים היו מתמרדים. הם כבר לא רוצים ללכת לבית הספר…

תשובתי: אני חושב ששניהם כבר קרובים למצב שבו הם יהיו מוכנים להידבר ביניהם. כי כולם רואים שהגענו למבוי סתום. התלמיד לא מרוויח מזה, המורה לא מרוויח מזה, וגם כל מערכת החינוך לא מרוויחה מזה.

אני חושב שבתנאים הללו אנחנו צריכים להיות החוליה המקשרת: להציג לחברה את דעתנו על הבעיה ואת השינוי הגדול שאנחנו מציעים לבצע במערכת החינוך. אנחנו צריכים לכתוב חיבור מפורט מאוד, שיוכלו להבין מתוכו את הגישה שלנו, וכיצד אפשר להתחיל לממש אותה בפועל.

הרי בתנאים החדשים שנוצרו, משרד החינוך מאבד את השליטה על בתי הספר. ההתמרמרות וחוסר התפקוד יגיעו לרמה כזאת, שהתלמידים פשוט לא ייכנסו לכיתות, והמורים לא ירצו להמשיך לבצע את כל הפקודות שיורדות אליהם מלמעלה, מפני שהן יהיו מנותקות מהמציאות ובלתי ניתנות למימוש.

לכן אני חושב שאנחנו יכולים להגיש להם חיבור, שבו יוצגו העצות שלנו לתיקון המצב, החל מהנסיבות הנוכחיות והלאה. אבל בספר הזה אנחנו חייבים לא סתם לתת תיאור של מצבים, אלא הספר צריך ללמד את המורה כיצד לחנך את הילדים, כיצד לבנות הדדיות בכיתה, וכן הלאה. זה צריך להיות מערך מלא, ערכה שלמה ושיטתית, ולא אוסף של קטעי מידע.

יתר על כן, הספר הזה צריך להיות מיועד גם למורים וגם לתלמידים. אין צורך להסתיר דבר. מדובר על אמצעי שיכין אותם לעבודה הדדית, להבנה הדדית.

כאן אנחנו צריכים להבין: פעם, כל העולם האגואיסטי הזה היה מושתת על קשר מלמעלה למטה. המנהיגים שלטו בעם, ולפי אותו העיקרון פעלו גם שאר המערכות, כולל מערכת החינוך. אך היום השיטות הישנות נעלמות. היום השליטים והפרלמנטים למיניהם אינם יכולים לשלוט במדינה, והעם אינו יכול לקבל מהם תמיכה. הקשר נעלם.

ואותו דבר קורה גם בכיתה. פעם כולם ישבו סביב המורה וקיבלו ממנו את "מנת הידע היומית". כולם היו חייבים ללמוד כדי לעבור את הבחינות. היום המצב משתנה: שני הצדדים כבר אינם מסוגלים לשמר את סוגי הקשר הקודמים, מפני שמתגלה הקשר האינטגרלי, לפי חוקים חדשים, שעל פיהם כולם צריכים להיות שווים, בדומה לצורה שבינה ומלכות משתוות זו לזו. רק בצורה כזאת תתגלה המערכת החדשה: דרך קשרים כאלו השיטה תוכל לעבור אל הדורות הבאים.

עם הזמן, ככל שיתפתחו טכנולוגיות יותר ויותר עדינות, העולם יתחיל להבין: ההישגים החדשים הללו מחברים אותנו זה לזה, ובזכותם אנחנו מקבלים "אנרגיה" חדשה, שנקראת "המאור המחזיר למוטב". באמצעותו נוכל פתאום לפעול בצורה ריאלית בחברה האנושית, בקשר בינינו, עד כדי כך שנגיע ממש ליצירות חדשות.

בשלב הבא של התפתחות העולם, נצטרך להשתמש בכוח החיבור שלנו כדי לייצר דברים חדשים. ממש לייצר אותם! אני לא רוצה להישמע חולמני, ובכל זאת אביא דוגמה: נניח שנייצר כאלו מדפסות, שבעזרת האנרגיה החיובית שזורמת בינינו, ידפיסו את החומר בצורה נכונה. ההייטק מסוגל להגיע עד לגובה הזה: אנחנו נוכל להזין אותו בכוח החדש של החיבור בינינו, ועל ידי זה נעצב את החומר בכל מיני צורות חדשות. ולא חשוב איזה צורות בדיוק: בתים, מכוניות, וכן הלאה… אנחנו עדיין לא מבינים עד כמה העולם משתנה עכשיו.

ובכל הנוגע למערכת החינוך, היא צריכה להשתנות לפני כל שאר המערכות. היום זה הפך באמת לבעיה כלל עולמית.

מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 18.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האוניברסיטה הפתוחה של העולם האינטגרלי
ספר חדש בשפה הרוסית
משרד החינוך, שמעת?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/dbuAF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest