בית בו נפגשים הבורא והנברא

אנחנו עוד נגלה, שאנחנו זקוקים לכל בני האדם, החיים על פני כדור הארץ, כל אחד משבעה מיליארד האנשים. הסביבה עובדת כמו מגבר כוחות עבור האדם, הרי הכוח האישי של כל אחד, הוא קטן מאוד. ככל שיש יותר בני אדם בחברה, אשר תחת השפעתם אני ממקם את עצמי, כך אני מקבל כוח גדול יותר. כל זה יקבע את גובה המדרגה שעליה אני יכול לדמות את עצמי לבורא ואיזו מידת דבקות עימו אני אשיג.

לא הייתי משיג זאת ביחידות. קבוצת מקובלים הוא המקום שבו אני נדבק לבורא, והיא קובעת באיזה גובה אני משתווה עימו. הקבוצה הופכת עבורי לאותו הבית, היכן שנפגשים הבורא והנברא. כאשר אנחנו נפגשים איתו, אני כבר לא קיים, יש רק "אנחנו", אשר הפך עבורי לה-"אני" שלי.

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אך את זה יכולים לעשות עבורו חברים, בכך שמשרים עליו רוחניות, נותנים לו את כוחותיהם. כל אחד חייב לחשוב, כיצד הוא יכול לעזור לחבר לקשור כל מצב למטרה ולהבין את נחיצותה, ובכך להיות שמח ב-"רשעים" שמתגלים בו. אין זה חשוב אילו מצבים אנחנו עוברים, עליות או ירידות, העיקר שאנחנו מתקדמים אל המטרה. אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לעבור אותם, כמו חולה שעובר טיפול שיכול להיות לא נעים עבורו, אך הוא כבר חש מראש את הבראתו.

אנחנו חייבים לעלות את מצב הרוח זה לזה, ולא סתם לשמוח בקלות דעת, אלא לתת זה לזה את רוח החיים, כלומר חיים רוחניים, שעליהם האדם שמח. מצב הרוח כל כך חשוב, מאחר והוא נותן את כוח החיים. לא תוכל לקבל מהחיים הגשמיים מצב רוח מרומם, גם לא מעושר או משליטה.

במקרה שלאדם אובדת האמונה, כוח החיים, כלומר אבדה תמיכת הסביבה, שהיא האמצעי היחיד שמקדם אותנו, רק אדם אחד יכול לעזור לשני. ורק אדם אחר יכול לעורר בנו את הרגשת חשיבות ההשפעה, ביטחון וחיים מלאים. בזה כל אחד חייב לעזור לחברו ולתת לו דוגמה של בערה ולהט אל המטרה שאוטוטו תהיה מושגת.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש "איש את רעהו יעזורו", 25.05.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד לקבל כוחות שאינם נמצאים בי?
כיצד לבחור בסביבה טובה יותר?
האמצעי היחידי להתקדמות