ביקורת

האגו שלנו תמיד מקטין את החברים. אנחנו מסתכלים על הכול דרך משקפיים אגואיסטיות, שמראש מקטינות את כולם. כי אנחנו מעוניינים להרגיש את עצמנו טוב, ולשם כך צריך לפחות להיות כמו כולם, לא פחות מהאחרים, ושיהיה לך בנוסף לזה משהו מיוחד. ובאמת, כל אדם הוא מיוחד. במקרה כזה אנחנו כבר מרגישים את עצמנו מסודרים וכבר מוכנים להמשיך כך וזהו.

אבל אם פתאום מופיע מישהו יותר מוצלח, אז זאת כבר בעיה. מה טוב, אם אפשר היה למחוק אותו, ואז כבר לא צריך לסבול. אבל אם אנחנו רוצים ללמוד ממנו, אז אנחנו כל הזמן צריכים לראות אותו כמשהו שמעורר, שדוקר, שמרגיז, שמחייב ודוחף קדימה. כדי להביע יחס כזה צריכה להיות חשיבות המטרה.

אבל חשיבות המטרה עצמה גם כן דורשת מאיתנו התעוררות, השקעת כוחות. דווקא בגלל זה כל כך חשוב אילו יחסים אדם סידר עם הסביבה. הרוח הכללית ששורה בחברה צריכה להיות כזאת, שאנחנו כל הזמן נעריך את עצמנו בצורה ביקורתית, בכך שמבצעים ביקורת פנימית.

אף על פי שרוח כזאת היא לא נעימה במיוחד, ואנחנו רואים שבאים הרבה מאוד אנשים, אבל רבים מהם לא מחזיקים מעמד ובורחים. כי זה מחייב את האדם כל הזמן להימצא בחיכוכים פנימיים, אחרת אי אפשר להתקדם.

צריכים לכוון וללמד את האדם לעשות חשבון כלפי היצר הרע שלו: להעריך הכול לא בעד האגו אלא כנגד היצר הרע. כלומר יש כאן דבר והיפוכו. השאלה היא, האם אני יכול לחלק את עצמי לשני חלקים נפרדים: לאני עצמי ולאגו שלי שאותו אני צריך ממש להרוס, להפוך אותו. לכן אני מכבד את כל מה שלרעתו של האגו שלי. וזה אפשרי רק אם אני מחזיק בבורא. כמו שנאמר: "בוא אל פרעה!", הבורא מכביד את הלב שלי, ואילו אני צריך להיאחז בו.

מתוך ההכנה לשיעור, 14.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הצעדים של ההתקדמות הרוחנית
לבצע את מחשבת הבריאה
תוריד את האף, תעלה את הקבוצה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8IoHh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest