בין תענוג לייסורים

"ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא – והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל." (בעל הסולם, "מאמר החירות")

הערה: איזה מכשיר פשוט להניע את האדם: הייסורים דוחפים אותו, והתענוגים מושכים.

תגובתי: אין מה לעשות. אבל אף אחד לא רואה את זה. תראה, איך אתם יושבים כל אחד מכם בוחר את התנוחה והצורה הנוחה יותר מבחינתו. כל דקה בחיינו נקבעת רק על ידי תענוגים וייסורים: היכן אפשר ליהנות יותר בהשוואה לעמל שהושקע, לייסורים.

שאלה: האם החיים של מקובל גם עוברים בין שני המצבים הללו: תענוג וייסורים?

תשובתי: זה לא חשוב. מה שחשוב זה לקראת מה הם מובילים. זה שלמקובלים מתגלים רצונות אגואיסטיים גדולים יותר, ומטרטרים אותו מצד לצד, מטביעים אותו וכולי, זה נכון. השאלה היא: לאיזו מטרה זה מוביל אותו?

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 17.11.2019