בין שיתוף פעולה לחיבור פנימי

שאלה: מה ההבדל בין שיתוף פעולה רגיל לבין מצב של חיבור פנימי בין אנשים?

תשובתי: שיתוף הפעולה רגיל דומה לפעולה של מכונה שבה כל החלקים עובדים בצורה נכונה ומקצועית. הרבה חלקים זזים טוב ויפה, בהתקשרות נכונה, אבל זו דרגת דומם. אם מדברים על כך שאנשים יבצעו עבודה משותפת, ואתה רוצה לתת להם את מוטיבציה, התעניינות, התרגשות, התפעלות דווקא מהעבודה המשותפת, אז צריך כבר לתת להם באמת כוח, מרץ, משיכה ודחיפה להשתתפות הדדית זה עם זה.

זו השתתפות שבה כל אחד רוצה, לא בצורה פורמאלית, אלא מעוניין מאוד להיות בשיתוף עם האחרים ולעשות את העבודה במקסימום התקשרות פנימית נכונה, ולהיות בהתפתחות רגשית ומקצועית עם כל חברי הצוות. אלו הם מאמצים שדורשים הרבה אנרגיה.

שאלה: איזה סוג של אנרגיה?

תשובתי: אנרגיה פנימית. על האדם לחפש במה הוא יכול לעזור לחברים והחברים לו. הם עובדים במצב שבו עוד לפני הפעולות כולם מרגישים זה את זה, ובכל פעולה ופעולה הם מרגישים ומבינים מה כל אחד צריך לעשות, לא בצורה מקצועית אלא לפי דחף פנימי.

שאלה: אמרת שהם יכולים להרגיש אחד את השני ולדעת אפילו בלי מילים מה צריכה להיות הפעולה הבאה?

תשובתי: כן, ודאי. זה גם שייך למקצוע, אם הם מקצוענים הם מבינים זאת. אבל אנחנו מדברים פה על נטייה פנימית יותר.

שאלה: מהי אותה נטייה?

תשובתי: שזה לא מתבצע בצורה מכנית, לכן נתתי את הדוגמה של המנוע, שבו כל החלקים עובדים בצורה מושלמת, אף אחד לא מאחר ואף אחד לא עושה פעולה ללא צורך. אבל במצב של שיתוף פעולה בחיבור יש השתתפות רגשית ומטרתית מצד כל אנשי הצוות כדי להשלים אחד את השני. כלומר, כל אחד היה רוצה גם להיות במקום השני ולעשות את כל העבודה, וזה נקרא עבודה בשיתוף, אחרת זה סתם שיתוף כמו קבוצת בעלי מקצוע.

מתוך התוכנית "חיים חדשים" מס' 1298, 14.2.2021