ביטול עצמי, שחושׂף את העולם

שאלה: מה זה אומר להיטיב לנבראיו? במה זה מתבטא? ומה נדרש מצידנו? האם מספיק סתם לבטל את השׂכל ואת הרגש, להתכופף בפני המערכת הכללית, שהיא בשבילי, כמו רחם עבור העובר?

תשובתי: על ידי ביטול עצמי, העובר הופך להיות דומה לבורא. הוא חי ב"עולם העשיה", מקבל "אורות נרנח"י דנפש" ובזה קונה התחלה של כל המדרגות. כי "דרגת נפש" מהווה חמישית מכל אחת מהן, וזה אומר, שהוא כבר יודע חמישית מכל המדרגות עד לעולם אין סוף, כולל חמישית מעולם אין סוף. אפילו שההיכרות הזאת היא לא בעוצמה אמיתית, אבל הדמיון כבר קיים, העובר עכשיו מבין את הרעיון עצמו, את עיקרון התפיסה.

שאלה: אבל גם על ההכרה הזאת הוא צריך לוותר?

תשובתי: לא, זה בא לאחר הביטול. אני לא צריך להסתובב כמו כלב אחרי הזנב, להביט מעבר לכתף על כל מיני פגמים. להיפך, אני צריך ליהנות. אם אני באמת ביטלתי את עצמי ולא מפר את התנאי הזה של ביטול עצמי, אם אני לא משפיע על מנת לקבל, אלא רק משפיע על מנת להשפיע, אם הכול מכוון לבורא וכל ההשגה שלי מכוונת למענו, אז אני מתמלא מזה ואני מלא שמחה.

הפעולות הבאות בכיוון הזה יבואו כבר בדרגות הבאות שנמצאות למעלה מהעובר.

שאלה: איך הוולד בזמן הביטול העצמי מדמה את עצמו לבורא? איך הוא יודע על המחשבה שלו?

תשובתי: בעולם שלנו העובר גם כן "סורק" את המצב של אימא. מאוחר יותר הוא ייוולד עם מערכות מוכנות, הוא מוכן לחיים, יש לו את כל הדרוש. אבל כבר עכשיו הוא מרגיש את כל מה שבא מאימא, את האופי של השפעתה, את הגישה שלה, את היחס שלה. הוא לומד ממנה המון.

היום המדענים מתחילים להבין את זה. למשל ידוע, שהעובר תופס מוזיקה שמגיעה אליו דרך האימא. אולם למעשה, הוא תופס דרכה הרבה יותר. פעם יתברר, שאפשר ללמד אותו קורס שלם של אוניברסיטה.

שאלה: מהי הייחודיות של כל פרט במערכת אם כולם רק מבטלים את עצמם? במה אנחנו שונים זה מזה?

תשובתי: הייתי אומר, בהתכללות. דווקא היא המיוחדת עבור כל אחד.

בזמן ה"שבירה" האור פורץ לתוך ה"כלים" בצורה לא נכונה. בגלל חוסר "מסך" אין כאן סדר של ערך הפוך בין "כלים" ו"אורות", אלא במקום זה יש ערך ישר בין "כלים" ו"אורות", זה אמנם לא קורה בפועל, מפני שהאור מייד מסתלק, נפסק, כמו בקֵצֵר. תופעות דומות מתרחשות בפירוק של אטום, בברק. הפעולה הראשונה, המגע הראשון מבוסס על קדושה, אבל אחר כך באה תגובה הפוכה, לא נכונה, ושני ההפכים האלה נכנסים לתוך הרצון, ושם הם עוד מתערבבים ביניהם.

נשאלת השאלה, מדוע השבירה מאפשרת לנו ליצור תשתית ל"כלים" אמיתיים של הנברא?

העניין הוא, שהרצון, בעיקרון, הוא די הומוגני, אבל השבירה מולידה "כלים" רבגוניים, רצונות ישרים והפוכים ט' ספירות "דאור ישר" וט' ספירות "דאור חוזר", סדר ישר והפוך של "אורות" ו"כלים". כאן נמצא כל מה שיידרש אחר כך לתיקון…

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 04.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להתכלל בעבודה עד לביטול עצמי
העובר רואה מסוף העולם ועד סופו
עוּבר חכם