דף הבית / אהבה / ביולוגיה אבולוציונית של אהבה

ביולוגיה אבולוציונית של אהבה

דעתו של א. מרקוב, דוקטור לביולוגיה, פרופסור של האקדמיה הרוסית למדעים: מהיכן הופיעה אצל האדם היכולת לאהבה רומנטית יציבה וארוכת טווח, שמובילה להיווצרות של זוגות קבועים במסגרת משפחתית? בבני האדם ובבעלי החיים כאחד פועלות אותן מערכות הרגולציה של צורות ההתנהגות הללו – רשתות העצבים מנהלות את ההתנהגות המינית והחברתית.

מחקרים נוירו-ביולוגיים מראים, כי אהבה זה משהו גדול יותר מרגש בסיסי. היא קשורה לפונקציות קוגניטיביות עליונות. אהבה רומנטית כוללת את הפעילות של קליפת המוח, האחראית על הקוגניציה החברתית (עיבוד מידע על אנשים אחרים) והתפיסה העצמית. מסקנה: האהבה מבוססת על הרצון להרחיב את התמונה הפנימית של עצמי על ידי הכללת אדם אחר לתמונה זו.

התייחסותי: הכול נוצר אך ורק להרחבה והכללה של הרגשות בין כל האנשים שממלאים את העולם. האהבה היא נחוצה אצל האדם כאמצעי לתקשורת והתכללות הדדית, שמובילה לאינטראקציה חיוביות ושלילית גדולה יותר, ובהמשך, להבנת הצורך באיחוד מלא לשם מימוש מטרת הבריאה.

ידיעות קודמות בנושא:
תחזית משך הזמן של האהבה
באהבה כולם נהיו יותר פרימיטיביים
האם יש אהבה בעולם הזה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/K3slE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest