בטבע ובעיר

שאלה: הסביבה משפיעה על הילד שלי: החברים בבית הספר, בחצר, בפייסבוק וכולי. אבל אין לי אפשרות להגן עליו מהשפעה שלילית של החברות הללו.

נשאר מוצא יחידי – לארגן, מה שנקרא, קבוצת התייחסות. זוהי קבוצה של ילדים שדעתם חשובה לילד שלי והם יכולים לכוון אותו לאפיק הנכון. כמה אנשים צריכים להיות בקבוצה הזאת?

תשובתי: רצוי שיהיו 10- 15 ילדים, אחרת הקבוצה אינה מורגשת. קבוצה, זה מה שסובב אותי, וסביבה, זה משהו גדול יותר מאשר אותה כמות שאני יכול לספור על האצבעות. כלומר זה משהו עוצמתי יותר.

בדרך כלל אנחנו מוצאים את עצמנו בקבוצה של עשרה אנשים, ובקבוצה של חמישה אנשים מרגישים את עצמנו בנוחות מרבית מלאה: נעים לנו לא רק לשוחח בינינו, אלא גם סתם לשבת בשקט. אבל קבוצה כזאת היא טובה כאשר קיימת אווירה אינטימית מסוימת סגורה, נניח בפאב סביב שולחן נפרד או בקולקטיב גדול שמחולק להרבה קבוצות.

אם אנחנו נזמין את הילדים לטבע, אז עדיף בקבוצה גדולה כדי שתורגש אווירה של סביבה. אחרת אצל הילד תופיע תחושה של בדידות, כי הוא הרי התרגל להיות סגור בתוך עיר גדולה, ואילו בטבע זה לא קיים.

לכן, כדי להשלים הרגשה של איזו אי שלמות, חוסר הרגשת ביטחון שהעיר נותנת (אנשים, בתים, מבוגרים, משטרה וכדומה), חייבת להיות חברה עם יותר אנשים.

ילד מודרני די מרוחק מהטבע, וכדי שהוא ירגיש את עצמו בנוחות מחוץ לעיר הוא זקוק לסביבה שתוכל להסדיר איזה אורח חיים: מדורה, אוכל, מוזיקה. מישהו דג דגים, מישהו אוסף עצים למדורה ועוד.

חוץ מזה, ככל שהמסה של הקולקטיב גדולה יותר (אבל עד גבול מסוים), כך היא יותר חזקה פנימית, פסיכולוגית ובתת-מודע משפיעה על כל אחד. לכן עדיף שמחוץ לעיר ייסעו לא פחות מעשרה-עשרים אנשים.

וקבוצה שעובדת בהצלחה בתוכה יכולה למנות גם מאות. לדוגמה, כאשר הקבוצה המרכזית שלנו יוצאת לטבע, אז מתאספים כמה מאות אנשים, כולל גדולים וילדים. יחד עם זה לא מורגש שום לחץ חיצוני, אלא להיפך, שיתוף פעולה הדדי מדויק, הרגשת ביטחון, נוחות, דווקא הודות לכמות האנשים.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 12.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הנשק החזק ביותר
במעגל של חברים
תפנית קטנה אל האושר