קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד ניתן לזהות באופן מדויק את נקודת הבחירה החופשית שלי?
תשובתי: קודם כל אנחנו מגלים שאנחנו בכלל לא חופשיים. זה נקרא "הכרת הרע".
אבל מצד שני, מה רע בזה? אם אני כולי נמצא תחת ההשפעה הטוטאלית של הבורא או הטבע אז אין מה לדרוש ממני. אני לא טוב ולא רע. באילו טענות אפשר לבוא אליי? מה שלא אעשה, זה לא אני שעשיתי. כמו שאומרים, "לך לאומן שעשאני".
על כך מבוססת הדת: "אני אדם קטן, אני עושה את כל מה שהוא רוצה. הוא אמר, אני מבצע". בכך אני מסיר מעצמי את כל ההאשמות, דוחה את כל השאלות, נפתר מהבעיות…
אבל בדרך הזאת אתה שולל את עצמאותך, מאבד את החופש. אם תבצע באופן סתמי את ציווי הבורא, אפילו דרך "לא רוצה", אתה תמיד תמצא לעצמך שׂכר ותקל על הבעיה, אבל במחיר של האני העצמי שלך. זאת הסיבה מדוע הדת טובה להמונים. אם הכול מגיע מלמעלה, זה מכניס לחיים הרגשה נוחה, נותן תמיכה פסיכולוגית, כדי "לזרום" הלאה עם כולם.
מצד שני, בחכמת הקבלה אני דווקא לא דורש ביטול עצמי, אלא עצמאות. אני רוצה למצוא היכן מתחיל האני שלי. בחיפושׂים הללו, במחקר המדעי ההגיוני הזה אני מגלה שלמעשה אינני קיים. אני לא מקבל את ההחלטה אם להיוולד בעולם הזה, איני בוחר את התכונות שלי, את החינוך שלי, את ההורים שלי, את המדינה שלי, את הסביבה שלי… חינכו אותי ונתנו לי השׂכלה על ידי מערכות ומוסדות שכבר היו מעוצבים, כמו גן ילדים, בית ספר, כלי תקשורת וכולי. אז מי אני לאחר כל זה? חתיכת בצק שנאפה בתנור הכללי ללחמנייה סטנדרטית.
כאשר אני רואה את זה מופיעה אצלי השאלה: האם אלה הם כל החיים? מה הם נותנים לי חוץ מבעיות אין סופיות, חוץ מבריחה מתמדת מהייסורים ורגעים קצרים של הנאה? זאת הכרת הרע, אני חושב על מהות המתרחש, על הדרך שלי ועל סיומה ומבין שאני לא קיים, אלא ישנה מכונה כלשהי שמופעלת ומנוהלת לא על ידִי. כאשר במחשב נוצרת תקלה בין האלגוריתמים הוא נותן הודעת שגיאה, וכך גם אני מגיב לבעיות אלו או אחרות. במקום כלשהו מתרחשת "קפיצת מתח" וזה כואב לי. זה הכול, לא יותר מכך.
במקרה כזה, פשוט אין לי כל טעם לחיות. רבים מגיעים למסקנה הזאת ורק הפחד האינסטינקטיבי ממוות מחזיק אותי, גם זה לא תמיד.
מכאן מתחיל החיפושׂ אחר החרות האמיתית, החיפוש אחרי האני האמיתי שלי. הדרך אליה עוברת דרך ההשתוות לבורא, לא השתחוות וביטול בפניו, אלא דווקא השתוות. אני צריך לגדול ולהפוך להיות יותר ויותר דומה לו. הטבע של הבורא הוא עצמאות וחופש מוחלטים. בכל הטבע אין עוד מלבדו. וגם אני יכול לגדול לפי אותו העיקרון כאשר בכל הטבע אין עוד מלבדי.
כזאת היא שיטת הקבלה: אנחנו מחפשׂים חרות ועצמאות. הכי כואב לי מכך שאני לא קיים. אז היכן אוכל למצוא את האני שלי? המרדף הזה אחר האני העצמי שלי הוא זה שמרכיב את כל החיים שלי. אני רוצה יותר ביטוי עצמי, אני רוצה לשלוט על כולם, לקבל, לדאוג… בשביל מה כל זה? בשביל האני שלי, כדי לייצב ולהגביה אותו.
כאן חכמת הקבלה מסבירה שלרכוש את האני שלי זה אומר לרכוש את תכונות הבורא, במילים אחרות, לרכוש חרות.
שאלה: כיצד אפשר למצוא את האני שלי מבלי שתהיה לי בחירה חופשית?
תשובתי: הנקודה ההתחלתית של האני שלי מגלה את עצמה בעזרת השאלות על המשמעות ועל מהות החיים. לאדם שמגיע לחכמת הקבלה כבר קיימת נקודת הבחירה הזאת, ה"נקודה שבלב", הניצוץ, האחוריים של הקו האמצעי, "ההיפוך" של החופש, הרגשת הריקנות, החיסרון. אין לי חופש ולכן אני שואל את עצמי על משמעות החיים. דווקא זה מה שחסר לי. אין לי שום עניין בחיים עצמם, אלא חשוב לי למצוא את האני שלי.
מתוך שיעור על מאמר "החרות" של בעל הסולם, 13.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מדד החופש
נקודת החופש המרכזית של הנברא
מושׂג בלתי נתפס: חופש
