קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה הכוונה "להעלות את החשיבות של הדבקות עם הבורא"?
תשובתי: אנחנו צריכים להעריך מהיכן אנחנו מסתכלים על הדרך שלנו, על עצמנו ועל כל העולם, מהנקודה שלנו או מנקודת מבטו של הבורא? על כך אנחנו חייבים להחליט.
אם אני מסתכל מהנקודה שלי, אז "כל הפוסל במומו פוסל", ואז אינני רואה את האמת. אך אם אני מסתכל מהנקודה שלו, שאותה אני צריך להשׂיג, להפוך להיות דומה לו בהכול, אז משָם אני מעריך ורואה הכול.
כמו כן, משם אני מתחיל להבין שאהבה היא השתוות הצורה. אני מקבל על עצמי את כל הטבע שלו, והוא הופך להיות כמו שלי עצמי, מובן שמעל לכל האגואיזם שלי, מעל לכל התכונות, מעל לשׂנאה הגדולה וההתנגדות המוחלטת. אך רק אז אני יכול להבין אילו רצונות בתוכי מיועדים לתיקון.
כי אם עכשיו אני מסתכל ויוצא מעצמי, אינני רואה מה צריך לתקן, מה חשוב. אני רואה את זה רק אם אני קולט את הנקודה הסופית, כמו שנאמר: "סוף מעשׂה במחשבה תחילה".
שאלה: אך מה מפריע לאדם להסתכל מהנקודה הסופית?
תשובתי: בחזיונות שלו הוא אינו נמצא בדבקות עם הבורא, אינו דואג לכך שצריך להַסֵב לבורא תענוג, וזה מפריע.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 20.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
לשוות חשיבות לבורא
קשר בלתי פוסק
מצד אחד כל הזמן אומרים לנו לא לעשות האנשה של הבורא ולראות אותו ככוח כמו כוחות הטבע המוכרים לנו אך מצד שני משתמשים בתכונות מאוד אנושיות כמו לעשות נחת רוח לבורא או להסב תענוג לבורא ואפילוכמו במאמר בשמעתי- על שמחת השכינה כשאבריה קרובים אליה וכו'. זה מאוד מבלבל בשינוי תפיסת המציאות שלנו לגבי אלוהים שהוא כוח ולאדמות שאפשר ליחס לה רגשות.