דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בחוד החנית של המתקפה הרוחנית

בחוד החנית של המתקפה הרוחנית

מפני שאנחנו נבראנו מחומר הרצון לקבל, שהוא הפוך לחלוטין מהבורא, אז התיקון שלנו תלוי בכך, שנקבל לבוש חדש על עצמנו שנקרא "מסך" או כוונה. הוא מאפשר לנו להשתמש ברצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע, באותה הצורה כמו שהבורא מתייחס אלינו, כי הדבקות אפשרית רק לפי השתוות הצורה.

לכן כל העבודה שלנו היא לגלות תחילה עד כמה אנחנו הפוכים לבורא, ואחר כך לפי מידת הצער שלנו מההופכיות הזאת, לבקש תיקון – השתוות הצורה. זה למעשה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות.

אז מדוע בכלל דרושה כל הדרך הארוכה הזאת, האם אי אפשר היה ישר לברוא אותנו שלמים? בעצם, הבורא באמת ברא הכול בשלמות, אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, בהזדהות, בשוויון, בדבקות מוחלטת עם הבורא, וחסרה רק ההכרה שלנו של המצב הזה. כי ההכרה קובעת את העצמאות שלנו.

הדבקות נבראה מצד הבורא, אבל מצידנו, אנחנו בצורה כזאת דומים רק לטיפת זרע שדבוקה בדופן הרחם של אימא, אך בינתיים לא התפתחה לאדם. אין בה עדיין שום הרגשה של ה"אני" שלה, היא לא מרגישה את עצמה כקיימת כאישיות עצמאית. וכדי לגלות את הקיום העצמי, טיפת הזרע הזאת חייבת להתרחק מהבורא בהרגשת הקיום העצמאי שלה לאותו המרחק שהם היו דבוקים חזק.

ואז, מצד אחד, מנקודת מבטו של הטבע של הטיפה הזאת, היא תתרחק למרחק יותר ויותר גדול מהבורא בהתאם לגודל הרצון שלה, עד שכל הרצון מתכווץ לנקודה, לאפס, ל"כלום" וייעלם לחלוטין. אולם מצד שני, תופיע לפנינו הדרך חזרה: הצורך להתגבר על המרחק העצום הזה בגלל ההבדלים בטבע ולהשיג השתוות הצורה.

כאשר אנחנו מגיעים לשוויון ולחיבור מעל למרחק הזה בינינו, אז משיגים את אותה הצורה שיש לבורא, מבינים ומרגישים אותו, את התוכנית שלו, את כל התוכנה הזאת. לכן אנחנו נעשים, מצד אחד, עצמאיים, ומצד שני, נדבקים אליו לפי הרצון והבחירה העצמית שלנו.

כך אנחנו מגלים לעצמנו את כל הבריאה. לפי מידת התהליך הזה הוא הופך להיות יותר ויותר מובן לנו, ואי אפשר לעשות את זה ברגע אחד, כי כאן נדרשת הבנה בלב, ולא רק בשׂכל הקר.

הגילוי אפשרי רק במקום ההסתר. ככל שהחושך היה עמוק יותר, כך חלל האור כשמגיע יכול יותר להאיר בו את כל המערות החשוכות שלו, כל הצורות ההפוכות של החושך. ואז מתוך החיבור של כל הצורות הישרות וההפוכות, נולדת ההכרה, ההשגה, כ"יתרון אור מתוך חושך".

העולם שלנו בנוי בדיוק באותה הצורה. אם האדם לא מבין איזו תופעה, אז הוא יעבור לידה ואפילו לא ישים לב. כדי לגלות איזו שהיא תופעה חדשה בטבע, האדם צריך ללמוד הרבה ולהיות בחוד החנית, בחזית הגילויים המדעיים שלו. הוא צריך לדעת את כל מה שהיה מגולה לנו, ואז פתאום לראות את מה שנמצא מעבר לגבולות של המושג, כלומר לעשות גילוי חדש. ולשם כך הוא צריך להיות בהשגה ובהכרה בכל הכלים שלו שהושגו עד כה.

בחכמת הקבלה פועלים אותם החוקים לחלוטין. האנשים שמוכנים להימצא בחושך למען השגת הרוחניות, מושכים אליהם לתוך החושך הזה אור, ואז מתחילים לגלות בפער ביניהם את ההשגה הרוחנית ואת ההשתוות לבורא והדבקות עימו.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 03.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בעולם שנברא על ידי המשחק של האור 
אחדות והופכיות
למה לי להיות מנוגד אליו?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest