קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כאשר אני מבקש על הרצונות של האחרים כמו על הרצונות שלי, האם אני צריך להתכוון בזה לעשות נחת רוח לבורא ולא סתם לעשות טוב לאנשים?
תשובתי: אתה מבקש אפשרות לעשות להם נחת רוח, אף על פי שהרצונות האלה הם כבר כביכול שלך, מפני שבזה אתה עושה נחת רוח לבורא. אתה לא יכול לעשות נחת רוח ישירות לבורא, כי אין לו חיסרון בשום דבר. לכן אתה עושה נחת רוח לכל העולם ומזה הבורא נהנה.
יש שטח שזה כל העולם חוץ מנקודה אחת שלך. יש עיגול גדול, כל הנשמה, ואתה נמצא מחוץ לעיגול עם הנקודה שלך ומבקש עבורם. ובזה שאתה מביא לעיגול הזה את הבורא, הוא שמח שהוא יכול להשפיע לכולם. יוצא, שאתה מביא את הבורא להשפיע ובזה אתה עושה לו נחת רוח.
אתה מתפלל עבור אנשים כדי שיהיה להם טוב, ובזה אתה מתכוון לעשות נחת רוח לבורא. כי הבורא הוא שלם ואין לו חיסרון חוץ מהשפעה, ואתה מאפשר לו לעשות את זה. אבל הכלי שלו אינו נמצא בו, אלא בתוך הנברא שלו, בתוך כל האנושות.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא, בכל חפץ של העולם שלנו
העולם הוא תינוק שנמצא על הידיים שלנו
את מי אנחנו מהנים?
