בושה זו עזרה בתיקון

"בכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים. וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז, שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם משלם, חלף יגיעם, וניצולים ע"י מפגם של בושה ע"כ." (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', "הסתכלות פנימית").

שאלה: העולם נברא כדי לא לסבול מבושה?

תשובתי: לא. זה רק נראה כך ממבט ראשון. דבר לא נברא לשווא. אם נבראה בושה, זה לא כדי שלא נסבול ממנה, אלא כדי להשתמש בה להשגת מדרגות רוחניות מסוימות, עלינו להפוך את הבושה למרכיב חיובי ובעזרתה לנוע קדימה. לכן צריך לפתח את הבושה, לטפח אותה, להשתמש בה עם רצון גדול יותר.

צורות שונות של הרגשת בושה עוזרות לאדם לברר היכן הוא נמצא במערכת הרוחנית, כיצד הוא יכול להיות מקושר איתה באופן הדדי והדוק יותר.

מפני שניואנסים שונים של הרגשת הבושה כמו: דחייה, התקרבות לא מספקת, החלפה של אחד בשני, כל דחף אגואיסטי, עוזר לתקן את כל אלה. אם לא הייתה בושה, האדם לא היה מרגיש את כל אותם רגשות והיה משתמש בהן ללא נקיפות מצפון.

במה נבדל אדם גס רוח מאדם רגיש ואינטליגנטי? אדם גס רוח לא מרגיש את הבושה שטמונה עמוק בתוכו, ולכן ללא מחשבה, ללא נקיפות מצפון הוא משתמש בכל אמצעי. ואילו אדם רגיש ואינטליגנטי, לפחות לעיני כל, מרגיש בושה משימוש באגו שלו ולכן מסתיר אותו ומנסה לעדן את היחס שלו.

שאלה: כלומר, את הבושה הגשמית שלנו אפשר להשוות במידה מסוימת עם הבושה הרוחנית?

תשובתי: כן. הבושה הגשמית שלנו יכולה לעזור לנו לברר את הבושה הרוחנית, אבל אנחנו לא משתמשים בה בצורה נכונה. האדם זקוק לבושה וככל שהבושה גדולה יותר, כך טוב יותר. אם אני אתבייש מאוד, זה יעזור לי להתקדם מהר לתיקון. זהו מנוף רציני מאוד. אין שום דבר אחר כנגד האגו, רק כאשר הוא מתחיל להרגיש את האפסיות והנחיתות שלו. זו נקראת בושה.

מתוך שיעור וירטואלי, 22.04.2018