דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בושה המולידה את הנברא

בושה המולידה את הנברא

laitman_2009-03_4166_70.jpg

שאלה: מה מחייב את הנברא לקבל את ההחלטה לעשות צמצום?

תשובתי: הבושה! הנברא מרגיש בושה בכל רצונותיו, אין זו החלטה של המוח והשׂכל, אלא של הרגש. אני מרגיש שאיני מסוגל להישאר כמקבל!

האור שממלא אותי, הופך עבורי את התענוג למוות. הוא נותן לי כזו הרגשה, שאני מאבד את כל האור, את כל המילוי. האור הוא התענוג, ובאותו הרגע שאני מקבל אותו, נדמה לי שקיבלתי כל כך הרבה, התמלאתי והרגשתי תענוג ענקי ואין סופי.

אך אני מתחיל לגלות מייד, שקיבלתי אותו ממישהו, ואז אני מרגיש בושה, אש הבושה פשוט שׂורפת אותי. אני מרגיש כזו אי נוחות גדולה, הרי זה מבטל את אישיותי. אני בוער מבושה ושׂונא את עצמי ואותו.

משמע שהאור נעלם, ואין כאן שום צורך בסיכומים והחלטות חכמות. זה הכול הרגשות רגשיות, כי הרי התענוג נעלם, וכבר אינני מקבל מילוי. הבושה מהקבלה היא רגש גבוה מאוד, והלוואי שהבורא ייתן לכל אחד להשׂיג רגש זה.

מתוך שיעור על המאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", 14.05.2010

רשומות קודמות בנושא:
בושה החזקה ממוות
ה"אני" היא נקודה שחורה באוקיינוס של אור
הבושה מביאה אותנו לבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ptEmU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest