בול עץ, שכואב לו

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים : מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."

שאלה: מה זה השתוות הצורה? איך אני יכול להיות בהשתוות הצורה, אם אני זה הרצון לקבל?

תשובתי: נניח, שאתה רוצה מאוד להידמות לי. אז אני משחק איתך, מציג את עצמי כלפיך באיזו שהיא צורה, ואתה משתדל להיות כמוני: עושה כמוני, חושב כמוני, מדבר כמוני. למחרת אני מציג לפניך צורה יותר משודרגת, ואתה צריך להתאים את עצמך אליי יותר, גם בדיבור, גם במעשה, גם במחשבה. אני נותן לך דוגמאות ואתה צריך להשתוות איתן, זה נקרא השתוות הצורה.

כאן אתה יכול לשאול: "אבל איך אני יכול להידמות לבורא, אם אני לא רואה אותו?", נאמר: "שובו עד ה' אלוקיך". איך אני יכול לשוב, איך אני יכול להידמות לו יותר ויותר? תן לי לפחות איזו דוגמה…".

תבקש. תבקש מהבורא לתת לך דוגמה, שיראה לך מי הוא ומה הוא, כדי שאתה תהיה כמוהו. אם אתה לא מבקש, זה סימן שאתה לא רוצה להיות כמוהו. כאשר באמת חסרה לך רק דוגמה, אתה תקבל אותה.

שאלה: יש לי חתול. אני יכול ללמד אותו את כל מה שאני יודע, אבל האם בסופו של דבר הוא יהפוך להיות כמוני?

תשובתי: לחתול אין "נקודה שבלב". אתה לא יכול ללמד אותו, אתה רק יכול לאלף אותו. אתה יכול לעשות ממנו משהו, אבל אתה לא יכול לעשות ממנו בן אדם. כי אדם, זה אומר "דומה" לבורא. לחתול אין לשֵם כך נקודת התחלה, אין לו ניצוץ התחלתי, אין לו "נקודה שבלב".

אם לא ה"נקודה שבלב" שנכנסה לתוך הרצון לקבל בזמן "שבירת הכלים", אז גם אנחנו היינו מתפתחים רק עד לדרגת ה"חי". אבל כאשר אנחנו מסיימים את השלב הזה, אז מתחילה להתפרץ בנו נקודה של דרגת ה"מדבר". דווקא זה מה שקורה בימינו עם האנושות: היא מגיעה לסיום ההתפתחות של דרגת ה"חי".

הכול התחיל מאפס, מתוהו ובוהו. אחר כך הופיעה דרגת הטבע ה"דומם", אחר כך דרגת "צומח" ואחריה דרגת ה"חי". ואם בדרגת ה"חי" לא הייתה נקודת ה"מדבר", ה"אדם", השייכת לדרגת ה"מדבר", אז לא היה יותר לאן להתפתח. בזה הכול היה מסתיים.

זה הפלא, זה הקושי וזאת הבעיה בעולם שלנו: אנשים לא מבינים שלפניהם נמצאת עוד דרגה. הם לא מבינים, מפני שהם לא רואים אותה, היא לא מוחשית, היא רוחנית. כל הדרגות הקודמות הן ממשיות בעינינו, ואילו דרגת ה"מדבר", לא.

אם אני נמצא בדרגת "דומם", אז אני יכול לזהות דרגות יותר עליונות: דרגת "צומח" ודרגת "חי". ביניהן קיים קשר הנראה לעין גם לתחתון וגם לעליון. אבל אין לי שום מושג, מה זאת דרגת ה"אדם" ואיך לעלות אליה. היא בשבילי נמצאת תחת סימן שאלה גדול. מה בעצם אני יכול לעשות, אם אין לי שום אחיזה, שום דוגמאות, אלא רק נעלם אחד גדול?

זאת הסיבה שכל העולם לא מבין את מה שמתרחש, ולא יכול להסכים עם הידיעה על העלייה העתידה.

בול עץ, שכואב לו

מלכתחילה, בתוך הרצון שנברא על ידי הבורא, היה חלק שכולו "נקודה שבלב" (•), גלגלתא ועיניים (גו"ע). וזה נקרא "ישראל", כלומר: "ישר-אל". את האנשים ששייכים לחלק הזה, אברהם הוציא מבבל העתיקה, בעוד ששאר הבבלים נשארו ללא "נקודה שבלב".

ואחר כך על ידי השבירה, החורבן, הנקודות של ישראל נפלו והתערבבו עם החומר של הרצון. זוהי הגלות של עָם ישראל, ההתכללות ההדדית של התכונות, שכתוצאה מזה היום לכל אדם יש "נקודה שבלב".

בול עץ, שכואב לו

ובכל זאת, לאנשים קשה מאוד להבחין שלפניהם קיים עוד שלב אחד של התפתחות, עוד דרגה אחת, באיכות גבוהה יותר, יותר מהותית ויותר עוצמתית מדרגת ה"חי". תאר לעצמך, שעל פני כל כדור הארץ היית רואה רק צמחים. עד כמה התמונה הזאת שונה מהדרגה הבאה: מהחיות, הציפורים, הדגים ובני האדם עם הציביליזציה שלהם.

והנה, עכשיו, כאשר לפנינו נמצאת דרגה חדשה, אז אף אחד לא מבין אותה, לא תופס את הצורך לעלות אליה.

שאלה: אם ה"נקודה שבלב" קובעת הכול, אז האם אפשר להשוות אותי היום לפינוקיו?

תשובתי: ללא "נקודה שבלב" אתה היית "בול עץ". אבל בבול עץ הזה קיים עוד משהו, ולכן כאשר קרלו מתחיל לחתוך אותו על ידי גרזן, אז הוא צועק. וזוהי ה"נקודה שבלב" שצועקת בתוך האדם. וכל השאר בנו, זה באמת רק "בול עץ".

הדרגה הבאה לא יכולה להתפתח מכלום. ולכן אותם האנשים, שמרגישים את הצורך להתפתח, הם מגיעים אלינו ל"בני ברוך" (ב"ב), כדי להתקדם הלאה על ידי אהבה, בנטייה כלפי מעלה. ואחרים יצטרכו ללכת ולהתפתח בדרך של ייסורים, כדי להצטרף למדרגה הזאת.

בול עץ, שכואב לו

אם ה"נקודה שבלב" לא בולטת ולא מזכירה על עצמה, אז רק הייסורים ידחפו מאחור את בני האדם קדימה. הנקודה מושכת מקדימה והייסורים דוחפים מאחור. זה כמו דִיפוֹל, והכול תלוי במה שמניע אותך – או תורה או ייסורים.

בול עץ, שכואב לו

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 03.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
נקודה שמעליה האדם גדל
"חייזרים" מבבל העתיקה
99 + 1

One comment

  1. עצה:
    באמת להוסיף עוד 2,3,4….10 דפים לתקנות.
    להתמיד ב-יחד ואז .. עד שנשבר ממנו, מחוסר יכולת לקיימו. או מעוד כל מיני צורות ביטוי, בזות התקנון.., המדגישות את היחס ההפוך שלנו שעטוף בהמון המון תרוצים. עד כדי שכל יום, כל רגע נאלץ שוב ושוב לבחור את הסביבה..
    ואז לא נשכח את הבורא.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest