דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בואו נרננה ונריעה בשמחה

בואו נרננה ונריעה בשמחה

ספר תהלים, פרק צ"ה:

"לכו נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו:

נקדמה פניו בתודה, בזמרות נריע לו."

בכל דור ודור, כלומר בכל מצב ומצב צריך שוב לקום, להתעודד ולהמשיך להתקדם לכוח העליון. למרות הייאוש שמורגש בכלים דקבלה, צריך לגלות בתיקון שלנו, בכוח ההשפעה, שהבורא הוא טוב ומטיב.

ואנחנו, ברגע שמתקדמים בשמאל, שבינתיים נקרא אצלנו "הכבדת הלב", אז מרגישים רע ומיד שוקעים בתוך ההרגשה הזאת. במקום זה אנחנו צריכים לעלות מעליה, דווקא בזכות ההרגשה הלא נעימה הזאת ברצון לקבל, בחוסר התרוממות, חוסר מצב רוח, חוסר מרץ וחשיבות המטרה.

אבל במקום זה אנחנו נופלים לשליטת הייאוש, העייפות, ההסתרה ואנחנו נכנעים בפני האויב הזה, הרצון לקבל שלנו. הוא מחליש, מכניע ומפיל אותנו בכזאת צורה, שאנחנו לא מסוגלים לזוז מהמקום ונמצאים בשפלות. כאן אנחנו חייבים לקום, כמו שאומר דוד המלך במזמור הזה. דוד המלך, זו "מלכות", שקמה אך ורק מתוך זה שהיא אוספת את כל החלקים שלה.

לכן אנחנו חייבים לארגן לעצמנו סביבה שתתמוך בנו בזמן החולשה, כפי שאנחנו עושים תוכנית ביטוח למקרה של איזה נזק שלא נוכל לכסות אותו לבד.

יכולה פתאום לקרות תאונה לאוטו, ואני אצטרך לשלם עבור תיקון האוטו 30,000 שקל. מאיפה אני אקח את הסכום הזה? אבל אם אנחנו אוספים כולנו יחד 100 שקל בחודש, אז מפני שלא לכל אחד מתרחשת כזאת תאונה, אז יהיה לנו כסף לשלם עבור התיקון, אם למישהו קורה כזה מקרה.

אותו הדבר שייך גם להתקדמות הרוחנית. ויש לנו לא רק מה שאספנו מכל אחד בקבוצה. מפני שכל אחד נופל ברגע משלו, אז לכל אחד יש כוח, לא הכללי שנאסף על ידי החברים, אלא הרבה יותר. כי באותו הרגע זה מצטבר ומתחזק.

אבל אנחנו לא משתמשים בזה, אלא להיפך, מורידים זה את זה. כאשר אנחנו רואים שהחבר נחלש, אז חייבים להעלות אותו, כמו שכותב דוד המלך: "לכו נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו". מזה מתחילה העלייה.

אבל אם בקבוצה לא הוכן מאגר כוחות, אז אין לה שום סיכוי להתקדם ב"דרך אחישנה".

מתוך ההכנה לשיעור, 21.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תחת מחסה של כנפיים
מאין יבוא עזרי?
טנגו: צעד קדימה ושניים אחורה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/csQla

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest