דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בואו נעלה ללא ירידות

בואו נעלה ללא ירידות

מתוך מאמר של הרב"ש, "מהו ענין יסורים בעבודה": "מה האדם יכול לעשות, שלא יצטרך לבוא לידי ירידה, הנקראת "יסורים", בזה שהוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'.. איך אפשר להיות מציאות, שלא יצטרך ליפול למצב של שפלות. העצה לזה היא, אם האדם בעצמו עושה חשבון לעצמו, ורואה על ידי מחשבה ורצון, איך שהוא עדיין מרוחק מדבקות ה'. זאת אומרת, שגם בזמן עלייה הוא עושה חשבון לעצמו, ומתחיל להרגיש את חסרונותיו, אז ממילא הוא לא צריך ליפול ממצבו, היינו שיתנו לו מחשבות שפלות, עד שהוא מרגיש, שהוא במצב של חסרונות. אלא אפילו בזמן עליה, הוא כבר מתחיל לחפש עצות, איך לעלות בדרגה."

אנחנו מתחילים את הדרך שלנו ממטה למעלה מחיסרון קטנטן, מחסרון של "נקודה שבלב". חסרון של נקודה אינו נותן לאדם שום כיוון ואין לו שום עוצמה, כי זאת בסך הכול נקודה. אני נמשך למשהו, אך איני מבין למה בדיוק. אבל על ידי זה שמביאים אותי לקבוצה הרצון שלי מתחיל להיות יותר מיוצב. אני כבר יודע למה צריך להשתוקק ולקראת מה ללכת. עוברות כמה שנים עד שאני סוף סוף מבין שהחיסרון הזה צריך להיות מכוון לחיבור ולא סתם לכוח העליון.

אני כבר מודע לכך שהכוח העליון אינו נמצא איפה שהוא בשמיים, אלא מתגלה בתוכי: שזה כוח של השפעה ואהבה הממלא את כל המציאות העליונה. אם אני רוכש את תכונת ההשפעה והאהבה, אז בזה אני מרגיש את הכוח העליון, את המימד העליון ואת העולם העליון.

עובר די הרבה זמן עד שגישה כזאת מתייצבת באדם. והזמן הזה לא עובר סתם ללא שום עקבות. כל רגע מתרחשים שינויים גדולים, שלזה נדרש זמן ממושך. בדיוק כמו בעולם שלנו, התקופה של התייצבות הדומם, יצירת היקום, הייתה הכי ארוכה ולקחה מיליארדי שנה. עולם הצומח התייצב כבר הרבה יותר מהר, עולם החי התייצב עוד יותר מהר, והאנושות התייצבה מהר מאוד ביחס לדרגות הקודמות.

כך גם אנחנו, ניהלנו אלפי שנים קיום גשמי רגיל, בזה שעברנו המון גלגולים. וכאשר אנחנו סוף סוף זוכים לאיתערותא דלעילא, שכתוצאה מזה מתעוררת בנו ה"נקודה שבלב", אז החשבון כבר נעשה בשנים. אולם בכל זאת, זה שנים.

מרגע זה אני כבר מיוצב בדיוק לקראת המטרה ויודע כיצד להתקדם אליה, אני מגיע לקבוצה, מוצא מורה וספרים. אני מברר שזאת מטרת החיים של האדם בעולם הזה, שאליה סוף סוף הביאו אותי לאחר הרבה גלגולים כדי ליישם את המטרה ולהגיע לאיזו שהיא תוצאה בחיים שלי מבלי לבזבז אותם לשווא. כאן אני כבר מקבל בחירה חופשית, באיזו דרך ללכת: ב"דרך תורה" או ב"דרך ייסורים".

דרך של ייסורים, זה כאשר מתעורר בי רצון לא מודע ואני מתחיל לברר למה רע לי וממה. עובר זמן, עד שאני מוצא סיבה לרע ומברר כיצד לתקנו ולהפכו לטוב. "דרך בעיתו" היא ארוכה מאוד וכוללת בתוכה הרבה שלבים. מה שאם כן, ב"דרך אחישנה", בדרך האור, יש זירוז של הזמן, אני צריך בעצמי לחפש חסרונות, אמצעים להתקדמות.

את הגירויים להתקדמות אני יכול לקבל מהסביבה. העיקר שהדחף הזה להתקדמות מייצב אותי מלכתחילה לכיוון הנכון ואני יודע מה אני מחפש. תמיד צריך לחפש חיסרון לתכונת השפעה ואהבה, לחיבור, לאחדות, לערבות, לדבקות עם הכוח העליון, כלומר באהבת הזולת.

אם אני מחפש כאלה חסרונות, אז אני כבר לא נמצא באיזו נקודת רצון אחת שאין לה שום כיוון, אלא אני כבר יודע לאיזו מטרה אני צריך להגיע.

מתוך ההכנה לשיעור, 10.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האם אפשר להסתדר ללא ירידות בעבודה
העיקר לא למשוך את הזמן
הירידה, היא תנופה לפני הקפיצה למעלה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bGtAE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest