דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בואו נחשוב איך לעזור לעולם

בואו נחשוב איך לעזור לעולם

2012-03-25_748_w.jpg

אנחנו מדברים הרבה על מה שאנחנו רוצים להשיג, לדעת, לגלות. אבל אנחנו זכינו להשתוקקות לכך, מפני שהעולם זקוק לזה. באיזה אופן אנחנו יכולים לעזור לעולם?

כפי שאת הכול מסביב ממלא האור העליון שחודר דרכנו, שבינתיים אנחנו לא מרגישים אותו בגלל האגו שלנו, כך גם בעולם קיים שפע רב. יש בו הכול! רק שהאגו שלנו לא מאפשר לנו להתחלק עם האחרים, להתפשט כך שלכולם יהיה טוב. לכן, בסופו של דבר כולם סובלים.

בואו נחשוב על מה שאנחנו יכולים להציע לעולם, איך אנחנו נתאר לעצמנו את החברה המתוקנת, שבה הכול כבר פועל לפי חוקים של השפעה הדדית, אהבה, שיתוף, שכולם מבינים אחד את השני, כולם מחוברים במערכת כללית אחת, ולא יכול להיות שלמישהו טוב ולאחר רע.

התלות הזאת, עד כדי כך מתגלה בינינו שאנחנו מתנהגים כך בעל כורחנו. אנחנו מגלים את עצמנו כמערכת אינטגרלית. אנחנו חושבים רק על ההדדיות. אדם שחושב רק על אחרים, לא זקוק יותר לשום דבר. כולם חושבים זה על זה, כמו שכותב בעל הסולם, שאני בטוח שהחברים חושבים עליי, ולכן אני אפילו לא יכול לחשוב על עצמי. זה מאלץ אותי לחשוב על האחרים.

הבורא דוחף אותנו לאיחוד כזה, לחברה כזאת. אנחנו מקווים להגיע אליה בדרך הטובה, בדרך של הפצה, לימוד, חינוך, במקום שהייסורים, המכות, האסונות למיניהם, השואות ידחפו אותנו לכך.

בואו ניקח דוגמה פשוטה. עיר קטנה עם אוכלוסיה של 50 אלף תושבים. 10 אלפים מתוכם עובדים במפעל הכי גדול שבעיר. עכשיו הם עסוקים בייצור רק חצי יום עבודה, אין עבודה.

10 אלפים משאר התושבים הם זקנים, פנסיונרים. 10 אלפים, הם ילדים. ועוד 20 אלף מבוגרים שעוסקים במתן שירותים ברחבי העיר, הם עובדים בכל המערכות של העיר.

כל הבעיה היא שהמפעל הגדול, שבו עבדו 10 אלפים פועלים, מהנדסים וכולי, עומד להיסגר. ולכן השכר העירוני העיקרי מופחת פי שניים, מאחר והמחזור הכספי שהביא המפעל לעיר היה במחזוריות בכל שאר המערכות של מתן השירותים.

זוהי בעיה רגילה שמופיעה היום בהרבה מקומות ברחבי העולם.

ועכשיו נתאר לעצמנו, מה אנחנו יכולים להציע לאוכלוסייה, אם נתחיל להנהיג בעיר את מערכת של החינוך וההשכלה האינטגרליים שלנו.

נניח, שאפשר להתחיל מעובדי המפעל, מפני שמתפנה להם חצי יום עבודה. באיזה אופן אנחנו יכולים לבוא לשאר האנשים שבעיר? לעקרות בית, לילדים, לפנסיונרים ולאלה שעובדים במתן שירותים, כי גם אצלם העומס פוחת ומובן שגם השכר.

אילו שינויים יתרחשו בעיר אם אנחנו ננהיג בהדרגה יחסים חברתיים חדשים בין בני האדם, בין בני הזוג, בתוך המשפחות, בבתים, בחצרות, ברחובות, בגנים הציבוריים, במתן השירותים, בניקיון, באספקה, בכל העבודות שנעשות על ידי העירייה, בניהול העיר?

איך אנשים שיצרו יחסים אינטגרליים יוכלו לחסוך, לצמצם את ההוצאות, כך שזה יורגש אצלם. האם זה אפשרי?

באיזה אופן אפשר לפצות על ההפחתה של פי שניים מהשכר העיקרי שבעיר, כדי שהאנשים לא ירגישו את זה באופן מעשי, אם הפיצוי מתבטא ביחסים חברתיים חדשים, ביחסים הדדיים בין האנשים?

תתארו לעצמכם, כיצד עיירה כזאת צריכה לחיות.

אנחנו צריכים לסדר את כל זה, לדון בזה, לסכם את כל השאלות האלה בתוך המערכת ולהחליט, מפני שזאת באמת בעיה. והיום היא מופיעה במקומות רבים.

ככל שנביע את כל זה בצורה ריאלית ויחד עם המדענים, עם הסוציולוגים, הפוליטולוגים נוכל לתאר את זה יחד עם חישובים ומספרים, במידה הזאת אנחנו נוכל להתקרב למימוש הרעיונות האלה.

אולם בעיקרון, ודאי ששום דבר לא יכול להיפתר ללא החינוך האינטגרלי. וזה הדבר העיקרי.

חוץ מזה, אסור גם לשכוח שאף בעיה לא תיפתר ללא השפעתו של "האור המקיף". אנחנו בכל זאת צריכים לקחת בחשבון שאיזה התחלות שלא תהיינה מצידנו, אילו רעיונות נפלאים שלא יוצעו על ידי בני האדם החשובים והחכמים, שום דבר לא יסתדר, אם לא נקווה, נדע, נעבוד כך, כדי למשוך את האור, ואז הוא יעשה הכול.

מתוך סדנה מס' 3 בכנס בליטא, 24.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אחריות עבור העולם
לשנות את עצמנו
רעב או שגשוג?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/c18Or

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest