בהשתוקקות למהירות האור

הדבר היחידי שעליו אנחנו יכולים להשפיע הוא מהירות ההתפתחות שלנו, שינוי המצבים. הבהמה אינה משתנה, ואילו באדם מיום ליום גדל הרצון, במשך דורות (גלגולי חיים), הגדילה שלו אינה תלויה בנו. אך כעת אנחנו חייבים להשתתף בעצמנו ביצירת המצבים החדשים בתוכנו, מצבים של השפעה. ועל זה אנחנו כבר יכולים להשפיע על ידי המאמצים שלנו, בכך שאנחנו משנים מהירות.

אך במהירות הזאת תלויה גם ההרגשה לאן אנחנו מתקדמים, כיצד אנחנו תופסים את התנועה הזאת, כרצויה או לא. אם איננו רוצים בשינוי הזה, סימן שאנחנו הולכים בדרך של ייסורים. ואם אנחנו רוצים, אז בדרך של אור. אך חוץ ממהירות ההתקדמות איננו יכולים לשנות יותר דבר. בכך עוזר לנו האור המקיף שאותו אנחנו מושכים בזמן הלימוד ודרך הקבוצה, האבחון העצמי.

מהירות הבירור תלויה אך ורק באיחוד הרצונות שלנו. לכן נאמר: "נעשה ונשמע!", את המעשים אנחנו מסוגלים לבצע אפילו מבלי להבין את כל הדקויות הפנימיות. אך בכך שאנחנו פועלים תחילה לא על ידי השׂכל שלנו כמו ילדים, אנחנו בסופו של דבר מקבלים ידע והרגשה. כבר לאחר כמה חודשים, האדם מתחיל להבדיל בתוכו בשינויים ובכל מיני מצבים אפשריים. זוהי תולדה של הדרך שעברנו, אך מה בדיוק הוא עבר, אין הוא יודע מראש. צריך רק לבצע את עצות המקובלים, כדי שהשינויים האלה יעברו בנו כמה שיותר מהר.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם העיקר זה המהירות או עומק האבחון?
"נעשה ונשמע"
תאוצה, ולא מהירות