דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לצעוד יחד עם העולם

לצעוד יחד עם העולם

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם":

"הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים – עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון כי כל אשר לו יתן בעד נפשו."

קיים תנאי פשוט לחיים הטובים של הדור האחרון, התנאי הוא לדעת שבכל כדור הארץ, בכל האנושות, הכול קשור זה לזה בקשר אינטגרלי וגלובלי. אף אחד לא נופל מתוך החשבון הכללי הזה. כולם מקושרים עם כולם עם כל אוסף הקשרים המלא הידועים לנו ושאינם ידועים, הגלויים והנסתרים. דרך המחשבות והרצונות שלי, ובכלל, דרך כל כולי שזורים מיליוני חוטים המתוחים בין כולנו. אם טרם גיליתי אותם, זה לא אומר שהם אינם קיימים. כמובן שהם קיימים ובכל יום הם מתגלים יותר ויותר.

המוצא היחיד עבורי הוא להבין שזה כך. אך ההבנה אינה מספיקה – אני צריך להגיע להרגשה שאני אוכל להשתמש נכון בסיטואציה. שהיא תגביל אותי במה שלא נכון ותדחוף קדימה בהתחלות הנכונות, בהתאם למערכת הכללית שבה כולנו קשורים זה לזה.

ואם אני לא ארגיש, אז אפספס את אותה ההזדמנות: אני אתחיל להגיד דבר אחד ולעשות דבר אחר. מה שלמעשה קורה היום.

ובכן, ראשית, אני צריך להבין זאת בעצמי ולהסביר לסובבים. אולם, בסופו של דבר, המערכת הזו צריכה להתגלות לעינינו, כדי שבאמת נראה אותה בעיניים ובראייה הפנימית, כדי שנרגיש את אותותיה המגיעים מלב אל לב, משכל אל שכל.

ואז אף אחד לא יוכל לחשוב ולהרהר לבדו, כל אחד יצטרך להתחבר במחשבותיו לכל העולם. במילים אחרות, אנחנו זקוקים ללב אחד ושכל אחד עבור כולם.

החיים בעצמם דורשים את האיחוד. אנחנו נעים בכיוון הזה ובכל מקרה נגיע אליו, אם לא עכשיו אז אחר כך. אך כיצד להוציא את זה לפועל? האם תעזור לנו איזו ממשלה עולמית עם משטרה עולמית? מה עושים כאן?

כאן חייב להיות אצלנו אמצעי מיוחד שיגלה לנו את הקשר בין כולם, בצורה רגשית ושכלית, כך שאנחנו לא רק נביט עליו מהצד, אלא נמצא את עצמנו בתוכו.

ואז אני אדאג לאחרים באופן אוטומטי: אם אני כבר חושב, אז אני חושב על כולם, אם אני מקבל החלטה, אני לוקח בחשבון את כולם. אני אהיה קשור בקשר צמוד ואיתן עם הכלל. ללא זה אין לנו שום סיכוי להצליח.

שאלה: תיארת את המצב הסופי, אך לא את הדרך אליו…

תשובתי: נכון. כבר עכשיו אני יכול לפנות אל ההיגיון הבריא ולשכל הישר כדי לתאר לעצמי איך זה צריך להיות. אם כבר מתגלה בפניי המערכת הכללית, למה היא מחייבת אותי לפחות לרגע הנוכחי? אחר כך יתגלו תנאים אחרים, עוד יותר קשים וזרים לי.

ובכל זאת אני יכול לחשוב בצורה אובייקטיבית בהתייחס להיום: "קיימים מרכיבים מסוימים, הקשורים ביניהם באופן מסוים.

אז כיצד לבנות את היחסים ביניהם בתנאי שכל אחד מרגיש את כולם ויכול לקחת בחשבון את כולם.

כל אחד מכיר בצורה יסודית את טבעו של כל אחד, בא בצורה בלתי מוגבלת במגע עם כולם במבחר שלם של קשרים, ויש לו שכל גדול כל כך שהוא מסוגל לקחת בחשבון את כולם, לתכנן מייד פרויקטים הנחוצים לכולם ולבצע פעולות ממשיות, בביטחון שהפעולות האלו אופטימליות ובנסיבות הנוכחיות הן הטובות ביותר מכל האפשריות".

אחרת, אם כל אחד ימשיך לבנות את החשבונות האישיים שלו בתנאים של הקשר ההדדי ההולך וגדל, אז הכול יתפרק כמו מכונית שחלקיה עפים לכל הכיוונים כשמתרחשת תאונה.

כך שאת תמונת האיחוד שלנו אנחנו צריכים לראות כמחויבת: לכל אחד השכל של כולם, לכל אחד הרגש של כולם. כיצד דבר כזה אפשרי – זוהי שאלה בפני עצמה. אבל כבר עכשיו אנחנו רואים, שהטבע מציב בפנינו את הבעיה הזו…

מתוך שיעור על מאמר "השלום בעולם", 13.09.12

ידיעות קודמות בנושא:
הגישה אל הרשת הפנימית היא לפי הרצון
התועלת בחיבור
הרצון של המערכת האינטגרלית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/A84LV

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest